אבי זלינגר מציין שב-1948, היה גודלו של אזור הפרימטר סביב הקיבוצים 800 מטרים, מאז השתנה גודלו בצורה משמעותית לאורך השנים, במיוחד לאחר התערבות בג”ץ. פסקי הדין של בג”ץ הובילו להתכווצות האזור ל-300 מטרים בלבד, מה שפוגע ביכולת ההגנה על היישובים. מעבר לכך, זלינגר מציין את המגבלות שהיו על צה”ל, שלפיהן לא היה יכול להגיב לתוקפים שנכנסו לשטח בשום אופן, למעט ירי באוויר, גם אם היו חמושים או ניסו לבצע פעולות טרור כמו זריקת בקבוקי תבערה. הדברים מצביעים על מצב שבו הפרימטר שנועד להגן על היישובים, למעשה נשחק לחלוטין, וההגבלות המשפטיות פוגעות ביכולת הצבא להפעיל אקטיביות מול איומים.
הפרקליטות והשופטים גומרים את המדינה מושחתים
סיפור יפה רק חבל שהוא מצוץ מן האצבע
בגץ מעולם לא הגביל את הירי בפרימטר ואף גלגל את העתירות בנושא מכל המדרגות
״פסקי הדין של בג”ץ הובילו להתכווצות האזור ל-300 מטרים בלבד״
לא נכון.
הסכם הפסקת האש שנחתם לאחר מבצע “עמוד ענן”, בנובמבר 2012, קבע שתתאפשר גישה של חקלאים עד ל-100 מטר מהגדר. בפברואר 2013 מסר הצבא כי “תושבי הרצועה נדרשים שלא להתקרב למרחק הפחות מ-300 מטרים מהגדר הביטחונית”, ולא ציין כל הקלות לחקלאים.אחרי בירור נוסף לחקלאים היה מותר עד 100 מטר.
חמאס סלל כביש במרחק 300 מטר מהגדר.
כל השיט הזה לא קשור לבגצ. זה הסכמים שהממשלה שלנו אישרה וקבעה (מי היה ראש ממשלה ב2012 תזכירו לי?) והצבא יישם.
״המגבלות שהיו על תוקפים״
איזה מגבלות?
הנה פסק הדין של בגצ בנושא – אכן היו עתירות להגביל את צהל והיכולת שלו לירות באיומים, אבל העתירות נדחו כולן.
צה״ל לא הוגבל על ידי בגצ. זו אגדה בלי רגליים.
https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts%5C18%5C030%5C030%5Ck08&fileName=18030030.K08&type=2
מי שיודע לקרוא מוזמן לראות בעיניים.