המשפטן ד"ר חיים שיין מתייחס להחלטתה המהירה של מערכת האכיפה לפתוח בחקירה נגד העיתונאי יעקב ברדוגו ואומר שתגובת הפרקליטות מעוררת ביקורת קשה מצד גורמים במערכת הפוליטית והציבורית. על פי ההקלטה, מדובר במקרה שמעיד על פער מטריד בין התנהלות הרשויות במקרים שונים – פער שלא ניתן להסביר אותו אלא כשימוש פוליטי בכוח.

הביקורת אינה מתמקדת רק בעובדת קיומה של החקירה, אלא בעיקר במהירות ההחלטה, ובזהותם של מקבלי ההחלטות – הבכירים ביותר בפרקליטות ובמשטרה. בעוד חקירות בעלות משקל כבד יותר כמו הסתה למרד או בגידה במדינה מתנהלות באיטיות ולעיתים כלל לא נפתחות, במקרה זה התקבלה החלטה כמעט מידית, מה שמעורר חשד לאכיפה בררנית – או אף גרוע מכך.

לטענת שיין, לא מדובר רק בברדוגו – אלא בהקשר הרחב יותר של קשרים לראש הממשלה. המערכת פועלת לפי דפוס פעולה ברור: כל מי שנחשב מקורב לבנימין נתניהו – הופך מטרה לחקירה. לדבריו, אין כאן אכיפת חוק ניטרלית אלא ניסיון לחולל חילופי שלטון באמצעות כלים משפטיים.

אם אכן יש צורך בחקירה, אומר שיין, הדרך הראויה היא לפנות לאותם שרים שמוזכרים, לשמוע את גרסתם, ולבחון האם יש חשד ממשי שמצדיק פתיחת חקירה מלאה. אך במקום זאת, נחפזים להציג את ברדוגו כמי שמעורב במזימה או סחיטה, מבלי שקיים בסיס ראייתי מוצק – אלא משום שהוא מזוהה פוליטית.

המקרה מצטרף לשורת מקרים קודמים – כמו חקירת טופז לוק ויונתן אוריך – שזכו אף הם לביקורת על רקע תפיסת "רק לא ביבי", ומאירים באור מטריד את מידת האיזון של רשויות האכיפה.