הפובליציסט יובל בלומברג כתב בשבוע שעבר ברשת הטוויטר: ״הייתי הבוקר ביום משפחה בבית ספר יסודי חילוני בהרצליה. היה כמובן כיף, מרגש, שמח ומלא אופטימיות. עברתי קצת בתוך בית הספר, שבוע לפני שבועות, שישה שבועות בתוך ספירת העומר. לא מצאתי על הקירות במסדרונות ובכיתות שראיתי אפילו שארית דלוחה, רמז קטן לספירת העומר ולחג המתקרב, אחד משלושת הרגלים. כלום. אפס. ריק מוחלט. על הקירות הדי ריקים היו תלויות כל מיני מילים כלליות שמייצגות ערכים אבסטרקטיים. יכולתי לקחת את בית הספר הזה ולשתול אותו בכל מדינה בעולם ואף אחד לא היה שם לב להבדל.״
לקראת החג מתפרסמות כל מיני יוזמות ושיעורים בערים ובבתי כנסת ברחבי הארץ. חלקם יעסקו בחידושי תורה ובפלפולים הלכתיים שונים, וחלקם ידונו בסוגיות שנמצאות במרחב הציבורי כמו משבר האקלים, טבעונות וזכויות אדם. אך מעטים יעסקו בסוגיות הפשוטות והידועות. כי מה יש כבר לחדש בדברים הידועים?
הגישה שלי בקירוב רחוקים וענייני המרחב הציבורי היא גישתו של הרמח״ל בספרו הקדוש והחשוב ׳מסילת ישרים׳: ״החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול. כי לא תמצא ברוב דברי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל, אלא שכפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה״.
רבי משה חיים לוצאטו זצ״ל, שהיה מקובל גדול עם יכולת חידוש בלתי רגילה, כותב דברים פשוטים וידועים בענייני יראת ה׳. למה? לכאורה זה משעמם, צריך חידוש מעניין. בהמשך הוא מסביר שזה בגלל חומריות הטבע ודברי ההבל העולמיים שאדם עוסק בהם, שמשכיחים ממנו את חובתו בעולמו. לכן הוא רואה צורך לחזור על הדברים הפשוטים והידועים שנשכחים. כלומר, יש יסוד תמידי של שכחה באדם, והחזרה על הדברים היא בחינה של ׳חידוש׳. בגלל שהוא שכח והתעסק בהבל, החזרה על הדברים המפורסמים גורמת לו לזכור אותם לא רק בשכל, אלא בעיקר בלב.
בדורנו, כשהתרבות מלאה בסמארטפון שיש בכל כיס ומלל אינסופי בכל מקום שאדם נמצא בו, לדעתי כדאי לומר את הדברים הפשוטים והידועים שנשכחים – חג שבועות הוא לא חג המים ולא חג הגבינה והיין, אלא חג מתן תורה. ובחג מתן תורה צריך לדבר – ובכן, על התורה.
רבי יצחק עראמה זצ״ל, המכונה ׳בעל העקידה׳, כותב בספרו החשוב שעיקרי האמונה של עם ישראל מוטמעים באומה על ידי החגים ומועדי ישראל. כל חג גונז בתוכו עיקר אמונה שעליו צריך לדבר ובו צריך להתעסק. בשמירת השבת אנו זוכרים את חידוש העולם, שהקב״ה ברא את העולם בשישה ימים, וביום השביעי שבת וינפש. לכן לא עושים בו מלאכה. בחג השבועות צריך לדבר על ״תורה מן השמיים״. זהו עיקר אמונה חשוב מאוד, שעליו בנויה התורה שבכתב ובעל פה.
התורה היא לא עוד חכמה, היא לא ספר עצות של אדם חכם, אלא היא דבר ה׳ שניתן לעם ישראל כדי לדעת מה רצון ה׳ מאיתנו. מרוב שאנחנו, הדתיים, מדברים על כל מיני פלפולים וחידושים – בסוף יוצא שהרבה מאוד יהודים לא יודעים מה קרה בחג השבועות. במערכת החינוך הם בוודאי לא לומדים על זה.
וכך כותב בלומברג בהמשך דבריו: ״הניתוק במערכת החינוך החילונית מהזהות היהודית הוא בגדר אידיאולוגיה, ורובו לדעתי נובע לא רק ממדיניות מלמעלה – כי אף אחד לא מפריע למנהלת בית ספר לדאוג לקשט את בית הספר באופן שיתן לילדים להרגיש את אווירת החג – אלא בעיקר הודות ל״טרור״ שמשליטים הורים חילונים אדוקים נגד המורים ומנהלי בתי הספר, נגד ״הדתה״.״
כנגד קמפיין ההפחדה נגד ההדתה, צריך לעשות קמפיין הדעתה (מלשון דעת). בחג השבועות יש לפתוח את שערי בית הכנסת לכל יהודי המעוניין ללמוד תורה – לא שיעורים גבוהים או מנותקים על רב-תרבותיות, אלא שיעור על תורה מן השמיים, מעמד הר סיני וקבלת התורה. הכי פשוט זה הכי עמוק – זה מה שיהודים רוצים לשמוע היום.
את ההזמנה לשיעורים יש לפרסם בפלאייר בכניסה לבניין ובלוחות המודעות. כל עוד יש יהודי אחד שלא לומד תורה – התורה של עם ישראל חסרה, כי הוא עוד לא הוציא את החידוש שלו לעולם. לכן עלינו לפעול למען אותו יהודי, למען התורה וה׳ יתברך – ובכך לקרב את ישראל לקבלת התורה באמת.
