פרופ’ אשר כהן מנתח את תופעת ההתנגדות הציבורית למתנחלים וטוען כי היא אינה חדשה – מדובר בגלים חוזרים ונשנים מאז הקמת גוש אמונים. ההתנגדות מתעצמת בעיקר כאשר מדובר בהתנחלות אידיאולוגית, המזוהה עם יוזמה ציונית־דתית ברורה, ולא רק עם מגורים מעבר לקו הירוק.

למרות התדמית, בפועל הדתיים הלאומיים מהווים רק שליש מתושבי ההתנחלויות. רוב האוכלוסייה היא חילונית או חרדית, ולמרות זאת הכינוי “משיחיים” הפך לנפוץ ולמשקף את הדמוניזציה שמתבצעת. התוצאה היא שדווקא הציבור הדתי לאומי שייסד את רעיון ההתנחלות נרתע מלהצטרף אליו כיום.

כהן טוען כי האלימות של מיעוט קיצוני מבין המתנחלים מהווה רק תירוץ עבור מחנה השמאל, שאינו מקבל את עצם ההתיישבות. במקום להבחין בין תופעות קיצוניות לפרויקט ההתנחלות כולו, נוצרת הכללה שמטרתה לערער את הלגיטימציה שלו. זו לא ביקורת נקודתית – אלא מתקפה על עצם הרעיון.