בשבוע שעבר התחיל חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. יהודים רבים נוהגים לפקוד את בתי הכנסת בחצות הלילה או באשמורת הבוקר כדי לבקש סליחה מה׳ יתברך על החטאים והריחוק ממנו, ולבקש בעיקר קרבת ה׳. זכיתי להיות באחד מבתי הכנסת בבסיסי צה״ל במעמד הסליחות.

במהלך היום עברתי בין הלוחמים, והזכרתי למי שמעוניין שיש בלילה סליחות. התחלתי לשיר לידם ״בן אדם מה לך נרדם״ והם המשיכו לשיר יחד איתי. השיר והניגון הזה מעוררים את הגרסא דינקותא, את ההליכה שלהם כילדים יחד עם אבא או סבא לסליחות באלול בבית הכנסת של הקהילה שלהם, זהו זיכרון נעים ומתוק.

לאחר מכן הבאתי להם חוברת כיס של הסליחות, עם עיצוב מאוד יפה של הרבנות הצבאית והם מאוד התרגשו. הבאת החוברת הייתה סוג של ״כרטיס כניסה למעמד״, הזמנה אישית. גם בלי חלוקת החוברת הם הבטיחו לבוא, אך היא עודדה ועוררה אותם עוד יותר לבוא. בנוסף לכך, חלוקת חוברת הסליחות יצרה שיח בין החיילים ששאלו ״מה זה״ והיו כאלו שהגיעו בשם הסקרנות.

ניגשו אליי שני קצינים לא דתיים לשתף בתחושות אישיות: קצין אחד אמר לי שהוא מרגיש רחוק ורוצה להתקרב. שאלתי אותו מה הרקע שלו ביהדות והוא אמר שאין לו שום רקע, כי הוא חילוני מצפון תל אביב. זה מאוד הפליא אותי שהוא השתמש במושגים ׳קרוב׳ ו׳רחוק׳ במושגים של יהדות כאשר אין לו רקע בתחום. קצין נוסף בא אליי וביקש שאסביר לו מה זה סליחות ולמה עושים את זה. גם החיילות ביקשו להגיע ולהצטרף, הן שאלו אם יש עזרת נשים, ועניתי בוודאי שיש.

ב־00:30 בית הכנסת היה מפוצץ. אמרתי שם כמה דברי התעוררות לפני שהתחלנו, דיברתי על כך שנתפלל מעומק הלב ונתחבר מחדש לקב״ה עם כוונה רצויה וכמה ידו פשוטה לקבל שבים. לאחר מכן בית הכנסת המשיך להתמלא. היו גם חיילים שעמדו מחוץ לבית הכנסת, ואף נפתח מניין נוסף.

בשלב מסויים כל הכיפות שחולקו נגמרו, ומש״ק הדת היה צריך להביא חוברות סליחות נוספות — מה שמוכיח שרוב מי שהגיע למעמד הזה לא חובש כיפה ביום יום. היו גם חיילים שאמרו לי שזו פעם ראשונה שהם מגיעים לבית הכנסת.

היה מעמד מרומם ומרגש מאוד, הרבה שנים לא זכור לי דבר כזה. הלבבות היו מאוד פתוחים, החיילים השתתפו בשירים ובפיוטים, והיה חיבור מאוד חזק בין החיילים עצמם, וגם בין החיילים לקב״ה. הרגשתי שאחרי המעמד הזה הולכת להיות בע״ה שנה טובה יותר, שנה שננצח את אויבינו, שהפצועים יחלימו והחטופים ישובו.

החודש שאנחנו נמצאים בו מיוחד מאוד, רוח התשובה מרחפת בו, מי שמחובר לעם ישראל החיישנים שלו חזקים יותר וכך גם הרצון לשוב בתשובה. מה שתיארתי כאן לא קרה בגללי, וזה לא היה רק בבסיס שלי אלא בבסיסים רבים ובבתי כנסת וקהילות רבים במדינת ישראל.

צריך לדעת שאת רוח התשובה מי שמעורר זה הקב״ה. מה שמוטל עלינו זה להזמין אנשים לבית הכנסת, לתלות פלאייר בכניסה לבניין, לכתוב שם שכולם מוזמנים, לארגן כיבוד קל, לדאוג למקומות ישיבה, להביא עשרות כיפות ולשים אותן בכניסה, להביא סידורי סליחות ולהושיב אנשים ליד כל אדם חדש שמגיע לבית הכנסת כדי להסביר לו מה עושים בכל שלב.

יש הרבה מאוד הסחות דעת בתקופה הגדולה והנוראה שאנחנו נמצאים בה — הסחות דעת של תקשורת, של מחאות, של פוליטיקה ושל קמפיינים. הדבר הכי מרכזי שקורה כאן במדינת ישראל זו תחיית הקודש, זה התהליך שבו יהודים רבים מבקשים לשוב אל ה׳ ומחפשים את הדרך. הם זקוקים לסיוע והכוונה, הם מחכים שנציע להם.

בואו נעזוב את הסחות הדעת, ונתעסק במה שחשוב, בעיקר בחודש אלול. זה יביא את הניצחון האמיתי והגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.