הפרשן הביטחוני טל אורנן מציג ניתוח חריף באשר לאיום שמציבה איראן ולדרכי ההתמודדות האפשרויות מולו. לדבריו, היכולת האיראנית להתפתח לכיוון נשק גרעיני, לצד טווחי פגיעה שיכולים להגיע גם לאירופה, מחייבת חשיבה מחודשת על מושג ההכרעה במלחמות מודרניות.
אורנן מדגיש כי משטרים אידיאולוגיים קיצוניים אינם נבלמים באמצעות פגיעה חלקית או הסכמים בלבד, אלא דורשים הכרעה מלאה וברורה. לשם המחשה הוא מפנה לשתי נקודות היסטוריות מרכזיות. לאחר מלחמת העולם הראשונה, גרמניה אמנם הובסה והושפלה במסגרת הסכם ורסאי, אך לא עברה שינוי עומק בשלטון ובמבנה המדינה. בתוך זמן קצר יחסית, התפתחה מחדש והובילה למלחמת העולם השנייה.
לעומת זאת, לאחר מלחמת העולם השנייה, גרמניה ויפן הוכרעו באופן מוחלט, באמצעות כיבוש פיזי ושינוי יסודי של המשטרים. ביפן, לאחר הקרבות הקשים והטלת פצצות האטום, נוצר מצב של כניעה מלאה שאפשר תהליך עומק של שינוי פוליטי.
מכאן מסיק אורנן כי במציאות הנוכחית, כאשר אין כוח בינלאומי שמוכן או מסוגל לכבוש את איראן באופן מלא, נוצר פער מסוכן בין הצורך בהכרעה לבין הכלים הקיימים. לדבריו, מצב כזה עלול להוביל לתרחישים קיצוניים, שבהם שימוש באמצעים לא קונבנציונליים יהפוך לאפשרות שנשקלת ברצינות.
אורנן סבור כי הכרעה חלקית אינה מספיקה מול משטרים קיצוניים, ולעיתים אף עלולה להחמיר את האיום בטווח הארוך.
