הדיפלומט והפרשן יורם אטינגר מתאר מערכת קשרים ארוכת שנים בין איראן לבין גורמים פליליים ופוליטיים באמריקה הלטינית, שלדבריו החלה כבר בשנות ה־80 וממשיכה להתפתח עד היום.
לדבריו, המשטר האיראני פועל בשיתוף פעולה הדוק עם קרטלי סמים, בעיקר במקסיקו, ומספק להם ידע טכנולוגי להקמת תשתיות הברחה מתקדמות, כולל מנהרות תת־קרקעיות לאורך הגבול עם ארצות הברית. תשתיות אלו משמשות, לטענתו, לא רק להברחת סמים בהיקפים גדולים, אלא גם להעברת אמצעים נוספים בעלי פוטנציאל ביטחוני.
אטינגר מציין כי הפעילות אינה מוגבלת לזירה הפלילית בלבד, אלא משולבת במדיניות חוץ רחבה יותר, הכוללת שיתוף פעולה עם משטרים אנטי אמריקאים באמריקה הלטינית. בהקשר זה הוא מדגיש את תפקידה של ונצואלה, אשר שימשה לדבריו כבסיס לפעילות איראנית, לרבות סיוע צבאי וטכנולוגי.
עוד הוא מצביע על אספקת אמצעים צבאיים מתקדמים, ובהם כלי טיס בלתי מאוישים, וכן על ניצול שטחה של ונצואלה לניסויים בתחום הטילים הבליסטיים. לדבריו, מיקומה הגאוגרפי של המדינה מקרב את האיום לארצות הברית, במיוחד לאזורים כמו פלורידה והקריביים, ואף מעלה חשש לפגיעה בנתיבי סחר אסטרטגיים דוגמת תעלת פנמה.
אטינגר מוסיף כי שיתוף הפעולה בין איראן לבין חיזבאללה כולל גם פעילות אנטי אמריקאית רחבה, שאינה תלויה ישירות בהתפתחויות בזירה הישראלית.
