ד”ר מרדכי קידר סבור כי הציפייה לקריסה מהירה של המשטר האיראני ולעליית שלטון דמוקרטי וידידותי לישראל אינה ריאלית, וטוען כי מדובר בתקווה שאינה נשענת על המציאות החברתית והפוליטית באיראן.
לדבריו, בישראל קיימת לעיתים פנטזיה שלפיה מלחמה או לחץ חיצוני יובילו בתוך זמן קצר לנפילת שלטון האייתוללות ולהקמת משטר חדש, שוחר שלום ומוכן לפיוס עם שכניו. כאשר הדבר אינו מתרחש במהירות, נוצרת אכזבה ציבורית ותחושת החמצה.
קידר מדגיש כי למשטר האיראני יש בסיס תמיכה רחב ומשמעותי. להערכתו, כחמישה מיליון בני אדם, כ־6%–7% מהאוכלוסייה, תומכים באופן עמוק בשלטון האייתוללות, נהנים ממנו ומרכיבים את עמודי התווך שלו, בהם משמרות המהפכה, הבסיג’, חלקים מהצבא והממסד השלטוני.
לטענתו, מדובר בקבוצת כוח משמעותית מאוד, שאינה צפויה להיעלם רק בשל לחץ חיצוני או מחאות רחוב. גם אם יש הפגנות, עימותים פנימיים או אלפי הרוגים, אין בכך די כדי למוטט שלטון הנשען על מיליוני תומכים נאמנים ומנגנוני כוח חזקים.
לכן, הוא סבור שהנחה שלפיה ניתן להפיל את המשטר באמצעות לחץ חיצוני בלבד או באמצעות מחאה ציבורית מוגבלת היא חסרת בסיס. לשיטתו, יש להסתכל על המציאות האיראנית בצורה מפוכחת יותר, ולא לבנות ציפיות על תרחישים שאינם עומדים במבחן הכוחות האמיתי בתוך המדינה.
