ד”ר מרדכי קידר מזהיר מפני שאננות ביטחונית וטוען כי מדינת ישראל חייבת לחיות תמיד בתחושת דריכות, הן מול איומים חיצוניים והן מול סכנות פנימיות. לדבריו, במזרח התיכון אין מקום לתחושת ביטחון מוחלטת, משום שהמציאות האזורית מחייבת ערנות מתמדת והבנה שהאתגרים אינם מסתיימים לעולם.
קידר מסביר כי היחס השלילי כלפי ישראל בעולם הערבי נובע משילוב של גורמים תרבותיים, דתיים ולאומיים. לדבריו, המסורת השבטית דוחה את הזר, האסלאם רואה ביהדות דת שאין לה מקום לריבונות מדינית, והלאומיות הערבית המודרנית רואה בישראל גוף זר שאינו שייך למרחב.
לטענתו, גם המדינות שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל עשו זאת לא מתוך קבלה טבעית, אלא לאחר שהבינו כי ישראל היא עובדה קיימת שלא תיעלם. מצרים, ירדן ומדינות נוספות קיבלו את ישראל רק לאחר עשרות שנים של עימות והכרה בכך שהיא כאן כדי להישאר.
בהתייחסו למצרים, קידר מדגיש כי ההתחמשות המואצת שלה מעוררת דאגה, במיוחד כאשר תרחישי האימונים הצבאיים שלה מצביעים על איום שמגיע ממזרח, כלומר מכיוון ישראל. לדבריו, אין להתעלם מהסימנים הללו ואין להניח שהשקט הנוכחי מבטיח יציבות קבועה.
הוא מסכם כי ישראל חייבת לשמור תמיד על עין פקוחה, משום שבמזרח התיכון מי שנרדם בשמירה עלול לשלם על כך מחיר כבד.
