על פי דברי המזרחן יוני בן מנחם, המתיחות בין ארצות הברית לאיראן הגיעה לצומת דרכים קריטית שבו שני הצדדים מבינים כי העימות הצבאי הישיר אינו מניב תוצאות ופונים לבחינת אופציות מדיניות. בן מנחם מנתח את ההתפתחויות האחרונות ומצביע על שינוי בטון האמריקאי, כאשר דוברים רשמיים מביעים נכונות למשא ומתן בכל עת וקוראים להתערבות בינלאומית, מה שנתפס כחשיפה של חוסר אונים מול האתגרים במיצרי הורמוז. מהעבר השני, האיראנים, באמצעות דמויות מפתח כמו מוחסן רזאי, מאותתים על רצון במזכר הבנות חדש שיחליף את ההסכמים הישנים, תוך דרישה לפיצויים ונקמה, אך עצם העלאת האפשרות למשא ומתן מעידה על רצון “לרדת מהעץ”.
לצד הגישושים המדיניים, בן מנחם מזהה שלושה סימנים מדאיגים להסלמה אפשרית בשטח: הרס גשרים בדרכים המובילות למצרים שנועד למנוע תגבורות איראניות, אזהרות מסע אמריקאיות הכוללות גם את ישראל, ופעילות חשודה בבסיסי טילים באזור יזד, הקרוב יחסית לישראל. הוא מעריך כי למרות החשש מתקיפה איראנית ישירה על ישראל למטרות תעמולתיות, איראן מודעת היטב לכך שמהלך כזה יגרור תגובה עוצמתית וכואבת במיוחד, ולכן ההיגיון האסטרטגי שלה עשוי להישאר ממוקד במאבק מול האמריקאים ובניסיון לשפר עמדות לקראת הסדר מדיני עתידי.
