"אזרחי ישראל, אנחנו בעיצומם של ימים הרי גורל עבור עמנו ומדינתנו, אני הולך להגיד דברים נוקבים. בשבועות האחרונים פעלתי בכל כוחי כדי להגיע להסכמות. שני הצדדים צריכים להבין שאם צד אחד ינצח, לא משנה איזה צד, כולנו נפסיד, מדינת ישראל תפסיד.

מיליונים מבקשים ממני דבר אחד – לא לצעוד לתהום. אנחנו כבר מזמן לא בויכוח פוליטי, אלא על סף קריסה פוליטית וחברתית. לכן אני מסרב לעמוד מנגד. אני מתחנן בפני כולם – האיומים מבחוץ גדולים דיים. אלימות אחד כלפי השני היא קו אדום שאסור לעצור בשום אופן. אנחנו בוחרים בשותפות.

אני מרגיש, כולנו מרגישים, שאנו רגע לפני התנגשות, ואפילו התנגשות אלימה. חבית הנפץ לפני פיצוץ, אנחנו על סף פגיעה איש באחיו.

יש מספר הנחות יסוד שצריך להתייחס אליהם ביחס לרפורמה – בית העם הוא הכנסת, גם ביחס בין הרשויות זה הריבון. לממשלה שנבחרת על ידי הכנסת יש זכות להחיל מדיניות, מערכת היחסים נשענת על איזונים ובלמים. שינויים יכולים להיות מהלך לגיטימי. רפורמה היא בסיס לשינוי מבורך לצמיחה. אסור לאף רשות להיות מקובעת. הרשות השופטת יכולה להיות בית לריבוי הדעות בחברה הישראלית. העובדה שאין מספיק ייצוג בבית המשפט העליון לשופטים מזרחיים מטרידה אותי שנים רבות.

הרפורמה המוצעת לא צצה יש מאין, היא תוצאה של מחנה שהרגיש שנחצו גבולות לאורך השנים, היא תוצר של כאב ותסכול עמוק שהגיע לשיא בהתנתקות. הכאב של אחינו אמיתי, ולהתעלם ממנו זאת טעות גדולה. האחריות להקשיב ולחוש את הכאבים של כלל חלקי העם, שבאים לידי ביטוי בחששות ובחרדות, מוטלת בראש ובראשונה במי שאוחזים במוסדות השלטון בעת הזאת.

מערכת המשפט הישראלית היא תפארת מדינתנו, ביהמ"ש ושופטינו שומרים עלינו נגד פשיעה והתקפות מבחוץ על חיילי צהל, וגם נגד דורסנות כלפי זכויות האזרח. אנחנו מדינת חוק, ועלינו להודות על כך לרשות השופטת העצמאית והבלתי תלויה שלנו".