במשך עשרות שנים הצליחו כלי התקשורת שנשלטו בידי אנשי שמאל לקבוע את סדר היום הציבורי בשלל שיטות ודרכים. מחבר הספר "הסדנה להנדסת התודעה מפרק את השיטות האלה ומסביר מה צריך לקרות כדי שגם בימין יוכלו להשתתף בצורה הוגנת בשיח התקשורתי.
[vplayer id='9108']
"הספר מציג לקוראים את השיטות המרכזיות של התקשורת איך לעשות תעמולה והנדסת תודעה תחת מסווה של חדשות ותחקירים ופרשנות" מספר עמיאור על הספר ומביא כדוגמה מספר שיטות: "שימוש במקורות אנונימיים דרכם אפשר להעביר כל סוג של מידע, וכך אפשר להגיד כל דבר, החל מעוות קל של האמת וכלה בהמצאה מוחלטת ושקר גמור".
עמיאור מסכים כי "ההישגים הגדולים ביותר של עיתונות הגיעו ממקורות אנונימיים כמו "גרון עמוק" של פרשת ווטרגייט" אבל מסביר כי "אני מביא בספר התייחסויות של כלי תקשורת מובילים בעולם על הנקע המובנה של אמינות הסיפור כשהוא נשען על מקור אנונימי ועל שרשרת הרגולציה והמגבלות שהעורכים מטילים על הכתבים כשהם עושים את זה. אכן, יש מקום לזה אבל זה צריך להיעשות במשורה ובאחריות, וזה לא המצב בתקשורת שלנו".
שיטה נוספת היא "סתימת פיות ערמומית שנעשית בדרך של החנקה או דרדור הידיעה בתחתית הליין-אפ ובעיקר בדרך של התעלמות. אתה יכול לפרסם את הידיעה, אבל לא נעשה לזה ידיעת המשך, ובדרך הזו אנחנו חונקים את הסיפור והורגים אותו. מחזור החדשות של ישראל כל כך מהיר, שכל ידיעה שאין לה ידיעת המשך עד הערב הוא ימות. גם אם היא סיפור גדול ולא האינטרס שלהם שהיא תהיה על סדר היום הם מורידים אותה בצורה הזו".
כדוגמה לדרך נוספת להנדסת תודעה מביא עמיאור את הלוחמה הפסיכולוגית: " במקום שהתקשורת תתמקד בלעשות את המשימה שלה, שזה לתווך לציבור את המציאות בצורה הוגנת ומאוזנת, התקשורת הישראלית, על מנת להשפיע על דפוסי ההצבעה ולעורר כעס ואכזבה מהביצועים של הממשלה הזו, עוסקת בלוחמה פסיכולוגית נגדו. כל ידיעה רעה מנפחת או ממציאה וכל ידיעה טובה היא מצניעה".
עמיאור לא מתעלם מהעובדה שהוא עוסק בספרו אך ורק ב"עיתונות השמאל" ולא עוסק כלל בזו שמימין, וזה לא בגלל שהיא 'צדיקה': "עיתונות הימין חולה בכל המחלות של עיתונות השמאל" הוא אומר ביושר ומוסיף: "ואני אגיד שהיא אפילו חולה בעוד כמה מחלות נוספות כמו חלטוריזם, נטייה להתלהמות, סטנדרט מקצועי נמוך שנובע מתקציב נמוך. אבל, לדיון על הנדסת תודעה היא לא רלוונטית. כדי לעשות הנדסת תודעה בצורה יעילה אתה חייב שיהיו לך שני כלים: שיתופי פעולה ואתה חייב שליטה בשיח. אם אתה שולט בשיח ואתה זוכה לשיתופי פעולה בידיעות המשך ומדברים על זה במשך כל היום. את שני הכלים האלו אין לעיתונות הימין. היא יכולה לתת את הסיפור הכי גדול שיש כמו הסיפור שפורסם עם הסוהרות בכלא גלבוע בערוץ 20 והוא לא התפוצץ כי לא היו לו שליטה על השיח ולכן לא הנדסת תודעה לא שייכת פה".
עמיאור לא מתרגש מנוכחות של עיתונאי ימין בכלי התקשורת ומשוכנע כי זה לא הופך אותם לרב מימדיים: "ערוצי הטלוויזיה היום הם חד מימדיים. אנחנו טועים לחשוב שבגלל שאבישי בן חיים יושב ב-13 או עמית סגל יושב ב-12 הם לא חד מימדיים. אבל זה לא חשוב מי יושב באולפן זה יותר חשוב מי יושב בקונטרול ושם לא יושבים עמית או קלמן ולכן הם חד מימדיים".
איך בכל זאת תקשורת הימין תוכל להפוך את המשוואה הקיימת עם השמאל על השיח הציבורי? עמיאור חושב שהדרך לכך היא עוד ארוכה: "ערוץ 14 עשינו שני צעדים מתוך עשרה אבל אנחנו צריכים שיהיו שם גם לייף סטייל, ותוכניות ריאליטי, ושעשועונים ודוקו וכל מה שמרכיב ערוץ שידור מפתה שמושך אליו צופים, וצריך לשים שם הרבה כסף כדי שזה יהיה המצב".
