הרפורמים
היהדות הרפורמית היא תנועה אחת מתוך שלוש תנועות היהדות הגדולות בעולם. היא מונה כ-1.8 מיליון יהודים ברחבי העולם (לפי הערכות הארגון).
ב-17 ביולי, 1810 הוקם בית כנסת הרפורמי הראשון בגרמניה. תאריך זה מוגדר כתאריך ההקמה של התנועה הרפורמית. באותו בית כנסת הונהגו שינויים, כמו: הבמה קרובה לארון (מה שמזכיר מנהג נוצרי), קטעים בתפילה תורגמו לגרמנית ומוסיקה הייתה חלק "רגיל" מהתפילה.
ישראל יעקובסון, איש עסקים גרמני, היה המקים של אותו בית כנסת. כאשר ניסה להקים מניינים נוספים, התעוררה התנגדות רחבה של רבנים ברחבי אירופה. ההתנגדות צמצמה את כוחה של התנועה אך לא הצליחה להעלימה.
ריב ההיכל
כשההצלחה בכל זאת הגיעה לקהילות הרפורמיות בגרמניה, רבי עקיבא איגר ז"ל פרסם מחאה המביעה התנגדות עזה. הרב פיקפק בכוונותיהם של המארגנים שבעיניו רצו להדמות לגויים. בר, אחד ממארגני המנין, פנה לרבנים באיטליה שהיו ידועים בליברליות, וביקש סמכות הלכתית, בכוונה ללכת "מאחורי גבו" של רבי עקיבא איגר.
ב-1818 גבר המתח בברלין. רבני איטליה התבקשו לחזור בהם ועימותים אינטלקטואלים פרצו ברחבי העולם. אליעזר ליברמן פרסם חיבור שהגן על הקהילה הרפורמית והעלה טיעונים מהותיים נגד הממסד הרבני. בראש השנה תקע"ט פרצו תגרות בבית הכנסת המרכזי. עקב התנגדות הקהילה שכל שינוי יקרב יהודים לנצרות, נסגר המנין ב-1823.
דברי הברית
המלחמות והסערות שאפיינו את ראשית דרכה, אמנם הלכו ופחתו, אך הפולמוס האינטלקטואלי והמחלוקות בין התנועה לאורתודוקסיה, לא שכחו. ב-1840 הוציאה התנועה הרפורמית לאור סידור חדש. מהלך שהביא אחריו חילוקי דעות עזים בתוך התנועה עצמה. הסידור התיימר לבטל טקסטים בתפילה העוסקים בברכת הכהנים ותחיית המתים, דבר שהביא להתנגדות של חלק מחברי הקהילה.
עדות
המידע ההיסטורי עוזר לנו להבין את הרקע, אך כדי להעמיק בעיוות צריך לקרוא את הטקסט הבא שכתבה סטודנטית ישראלית אחרי ששהתה בבית כנסת רפורמי בשבת:
"מולי עמדו הרבנית והחזנית, שתיהן עם כיפה וציצית ומכנס אלגנט, מפנות גב אל ספרי התורה ופניהן לקהל. מימין נגנית על פסנתר ולידה מנגנת בחליל. ממש להקת הקודש. הן התחילו עם הניגונים והשירים וחשבתי 'בסדר, הן רוצות קבלת שבת מוסיקלית, אז התחילו לפני הזמן', אבל השעון תקתק, השבת נכנסה והלהקה עדיין מנגנת ושרה. כאילו היינו בהצגה בברודווי או לפחות באודישנים לכוכב נולד. מילא השירים, אבל למה לקצר את התפילה?
שני בתים מ"לכה דודי", כמה משפטים משיר השירים, אתם יודעים רק בשביל להרגיש שבת לא צריך להיסחף… באיזשהו שלב קראו לאחי לבמה לפתוח את הארון של ספרי התורה, הוציאו ספר והתחילו לרקוד איתו במעבר בין הספסלים. בנים ובנות ביחד אוחזים בספר התורה ומעבירים אותו מאחד לשניה… ואני מתכוונת ממש אוחזים בספר התורה. לא היה לו את המתקן הגדול הזה שהספר יושב בתורה, וכך יצא שהם נגעו ממש בספר.. מוזר, חשבתי שזה אסור..
בשלב הזה בנות דודות שלי אמרו שגם לי ולבת דודתי יקראו מחר לבמה לקרוא בתורה. אממ…. איך אומרים באנגלית "אין סיכוי שאני עולה לתורה!" עכשיו לכו תסבירו לדודה שלי שאני לא רוצה לקחת חלק בטקס המגוחך הזה..
הגעתי לבית הכנסת ומה רואות עיניי בבוקר שבת יפהפה שכזה – צלם וידאו שמצלם את הכל. הוא לא נכנס ל"בית התפילה" עצמו כי אחרי הכל – שבת, אז הוא נשאר רק בכניסה באישור הרבנית וצילם את הכל. אז אחרי שהבנתי שכל הגבולות פרוצים, הרבנית פותחת את דבריה ואומרת "אני יודעת שזה מאוד רדיקלי לבקש, אבל אני מבקשת לכבות את הטלפונים במהלך הטקס. מי שממש מתקשה לעשות זאת, שישים על שקט. אני גם מבקשת לא לצלם במהלך הטקס. תתאפקו. ודבר נוסף, אסור למחוא כפיים, אז מי שממש מרגיש התלהבות ושמחה ורוצה להראות אותה לכולם שיעשה כך [עשתה תנועה מגוחכת עם הידיים]". מבטיחה לכם שזה הנוסח המדויק של דבריה. לא שיניתי כלום. אז לא הבנתי, לנגן מותר, אבל למחוא כפיים אסור? לצלם אסור, אבל בכניסה לבית הכנסת מותר? מה החוקים פה??
בקיצור, אמנם הרפורמים מתירים הכל, אבל הרשו לי להשאר עם האורתודוכסים השמרניים הקפדניים המגבילים שלא פותחים מטריה בגשם, שלא משנים תפילות, שלא מנגנים בשבת, שמוחאים כפיים בשינוי, שלא רואים טלוויזיה, שיש להם יין לקידוש בבית, שיש להם מזוזה בכניסה לבית הכנסת, שמושיבים נשים בעזרת נשים, שלא נותנים לבת מצווה כיפה וציצית, שלא מעצבים את הציצית שלהם באיזה צבעים שהם רוצים, שיודעים בדיוק מה מותר ומה אסור, ששרים בתפילה להשם ולא לקהל…"
היהדות תמיד הייתה פתוחה לתיקונים ופסיקות חדשות. תנועת הבידול הקיצוני זה דבר חדש יחסית ואפילו היא עושה שינויים. הנה, אפילו תנועת הבידול מנסה למצוא פטנטים ותירוצים איך לא לשים את הפה על הפיפי של הרך הנולד.
נבובים. מלה של תפילה שלא יוצאת מהגרון בכלל ולעג עצמי ונבזי של ציבור חלול בספק יהדות