פרופ’ טליה איינהורן, חברה קבועה באקדמיה הבינ”ל למשפט השוואתי, מבהירה כי צמצום “עילת הסבירות” הוא בסך הכל צעד מינורי שמטרתו למנוע מבית המשפט לבטל, על סמך “עילת הסבירות” בלבד, את החלטות הממשלה, ראש הממשלה והשרים. יש די והותר עילות אחרות, שעל יסודן אפשר לפסול החלטה או מדיניות לא ראויה, כאשר היתה אי-חוקיות, חריגה מסמכות, שיקולים זרים, משוא פנים וכל כיו”ב.
נזכור כי בג”ץ פסל, בין היתר, את מתווה הגז של ממשלת ישראל, וגם את המדיניות שקידמה הממשלה להפשרת קרקעות חקלאיות במרכז הארץ כדי להוזיל את מחירי הדירות, פסל מינוי מ”מ לפרקליט המדינה כי היועמ”ש סבר שרק פרקליט אחד עומד במתחם הסבירות, ביטל החלטת שני שרי חינוך למנוע מתן פרס ישראל לפרופסור תומך BDS, ועוד.
התוצאה: קיבלנו ממשלה עם אחריות אבל בלי סמכות, ובית משפט עם סמכות וללא אחריות. במקום שההחלטות מתקבלות על בסיס סבירות שהיא בעיני המתבונן, תוך המרת שיקול דעתם של נבחרי הציבור שנבחרו כדי לקדם מדיניות בשיקול דעתם של השופטים, מה הטעם בהליכה לבחירות?!
כיצד ניתן בכלל לקבוע על פי עיקרון של “סבירות”?
פרופ’ איינהורן מבהירה כי בעולם המשפט יש מקום לעיקרון. למשל, כשבוחנים התנהלות רופא שלא ערך את הבדיקות הנחוצות שרופא סביר היה מבצע.
אבל כשבאים לבחון את החלטות הממשלה והשרים – העילה נהיית מעורפלת והסבירות היא בעיני המתבונן. רק אם יש לעותר עילה ברורה אחרת יש מקום לשקול את פסילתן.
צפו בראיון המלא
ליאור ג’יפים וחוויה אתגרית
https://bit.ly/LiorBenYashar
כל הרפורמה ומייד ללא פחד משמאל מפונק ועשיר שכל רצונם לשלוט על עם ה׳ ולהפוך אותם ככל הגויים
ודאי לא יעלה בידם 🥸
אני סומך על שיקול הדעת המשפטי כאשר שיקול דעת השרים אינו ראוי.