הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם…
וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה: וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
אדם צריך להבין שגם הצלחותיו, כישוריו וכוחותיו לפעול בעולם, מגיעים מה' יתברך. כל אדם נברא עם "סל" של כשרונות ויכולות שה' נתן לו בכדי לממש את ייעודו.
איש עסקים שמוכשר בכישוריו המפולפלים כדי לרקום עסקאות מסובכות, צריך גם הוא להבין שזה לא "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי". אלא "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".
הרב שך זצ"ל היה אומר, מדי בוקר אנחנו מברכים "ברוך אתה ה'….זוקף כפופים…מתיר אסורים". מדוע "זוקף" ו"מתיר" בלשון הווה? הרי כבר הזדקפנו בבוקר בקומנו מהמיטה? אם כן ראוי היה לברך "זקף כפופים" ו"התיר אסורים" בלשון עבר ולא הווה.
אלא התשובה פשוטה, העובדה שאדם מהלך זקוף אינה נעוצה בכך שרגע לפני כן היה זקוף. כל רגע הוא מקבל "החייאה" מאת הבורא. ה' זוקף אותו, מתיר אותו ומחיה אותו כל יום מחדש לאורך כל היום. הוא הנותן לך כח!
ברגע שאדם מבין זאת, הסיכוי שיגבה ליבו וישכח את ה' מאוד נמוך. הוא יודע שהכל מאיתו יתברך.
ברגע שאדם חי ככה את חייו, הוא מבין את מקומו בעולם.
כך כתב רבינו ניסים, הר”ן (דרשות הר”ן דרוש עשירי): “רצה בזה כי עם היות שאמת הוא שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר ‘כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה’. עם כל זה, עם היות שהכוח ההוא נטוע בך, זכור תזכור שהכוח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא, והוא אומרו “וזכרת את ה’ אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל’. לא אמר וזכרת כי ה’ אלוקיך נותן לך החיל, שאם כן היה מרחיק שהכוח הנטוע באדם לא יהיה סיבה אמצעית באסיפת ההון ואין הדבר כן, ולפיכך אמר, כי עם היות שכוחך עושה את החיל הזה – תזכור נותן הכוח ההוא יתברך”.
