עסקת החטופים – מתעכבת. חמאס, כך נראה, גורר רגליים.
הסיבה, כנראה, נעוצה במילת הקסם שהפכה קצת למגונה: ההקשר!
וההקשר הנוגע למלחמה השתנה מעט. רוצה לומר, הסוגיה ההומניטרית הופכת למשמעותית יותר (ארה"ב שוקלת הצנחת סיוע מהאוויר לעזה) וספוגה בביקורת על ישראל.
היא אף מקבלת משמעות יתרה בצל הדיבורים על חודש הרמדאן, והרושם הוא כי יש בצד העזתי מי שבונה על הלחץ המדיני על ישראל.
העובדה כי בפועל ישראל משהה או השהתה (בלי לספר לחבר'ה ובלחץ אמריקני?) את התמרון ברפיח עד לאחר חודש הרמדאן (אולי מתוך כוונה לסנכרן בינו ובין תקופת הפסקת האש כחלק מהעסקה) משרתת כנראה בעת הנוכחית את חמאס.
אין טעם מבחינת סינואר לספק מתנות, קל וחומר כאלה שאינן כרוכות בהפסקה מוחלטת של הלחימה או בנסיגת כוחות ישראל מערי הרצועה, כאשר הלחץ המדיני על ישראל עשוי לעשות את שלו. על זה נאמר בפרפרזה הפוכה על האמרה הידועה כי גם לגבי רשעים מלאכתם נעשית, לעיתים, בידי אחרים.
ברקע צריך להקשיב לעוד וריאנט חשוב שבוקע מגרונות ראשי חמאס. הפעם מפיו של אסמאעיל הניה שמבקש לא רק למנף את הרמדאן ללחץ מדיני, אלא גם להפוך את פרק הזמן הזה לאירוע מצית להבות ולטריגר לחימום זירות הלחימה השונות, מחוץ לעזה, כלפי ישראל.
יש להניח כי הוא רואה בעיני רוחו את גזרת יהודה ושומרון, הזירה הירושלמית וכמובן זו הפנימית של ערביי ישראל.
בהיבט הזה, ההחלטה המסתמנת של קבינט המלחמה לפתוח את הר הבית לתפילות של ערביי ישראל נראית שקולה ונכונה. היא מתכתבת עם היגיון אסטרטגי בריא וארוך שנים של פיצול ובידול הזירות הפלסטיניות שנועד להגדיל את יכולת השליטה הישראלית על המערכת כולה. יהיה מי שיטען כי בכך ישראל קורסת מחדש לקונספציית ה 7 אוקטובר, אבל הפעם זה ממש לא מדוייק.
כך או אחרת, אכן לישראל יש אתגר להתמודד עם מה שמבחינת אסמאעיל הנייה הוא החלום הרטוב, קרי – טרור מיהודה ושומרון שעלול לחצות את גבולות 'הקו הירוק', וכל זאת בנסיבות שבהן מתברר יותר ויותר עומק תשתיות הטרור שנבנו גם בגזרה זו, במקביל לאלה של עזה, שאותן צה"ל עדיין רחוק מלפרק.
מי שבינתיים משתף פעולה היטב עם המאמץ לחימום השטח כדי להציל את עזה או לתמוך זה, הוא כמובן נסראללה שבשבוע האחרון העלה עוד הילוך ולמעשה הוכיח כי במלחמה הזו הדרום והצפון מתנהלים לעיתים כמו כלים שלובים. אל מול ההמתנה האופרטיבית לתמרון ברפיח, הפכה הגזרה הצפונית לגזרה פעילה הרבה יותר כחלק מהמאמץ של הצד שכנגד להחליש את מדיניות בידוד הגזרות של ישראל מתחילת המערכה ולהגביר את מיזם ההתשה האנטי ישראלי.
ומילה אחת בהקשר הפוליטי. הבחירות לרשויות המקומיות מאחרינו. כדאי לשים לב לשורה התחתונה שמבצבצת מניתוח תוצאותיהן: הפוליטיקה הישנה אינה מצליחה להרים ראש. הניסיון לתרגם את הקפלניזם לאנרגיה פוליטית מקומית – כשל ונחלש גם המחנה הצמוד לו ומושפע ממנו הקורא תדיר לבחירות עכשיו. אלה הן אינדיקציות חשובות וסוג של נייר לקמוס לדמותה העתידית של הפוליטיקה הישראלית.

ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון