פעיל הימין יגאל מלכה מציין כי למרות שהציבור הלך ימינה, המדינה לא. הוא טוען כי מאז אירועי השבעה באוקטובר, התחזקה בקרב רבים התחושה שמדינת ישראל אמורה הייתה לתפקד אחרת – להראות עוצמה, להנהיג, להכריע. בפועל, התחושה היא של ואקום שלטוני.
לדבריו, למרות שמדובר בממשלת ימין לכל דבר, הציבור אינו חש בהבדל אמיתי. אין הכרעות, אין הנהגה. החלטות מתקבלות מתוך פחד: מה יאמרו בקפלן, מה יאמר האו"ם, מה תחשוב וושינגטון. כך, לדבריו, הופכת הממשלה למוסד שמתחפר מתחת לשולחן, מחכה שהסערה תחלוף – במקום לעמוד בחזית ולהנהיג.
מלכה מתייחס גם למחדלי העבר בהתנהלות מול חמאס. הרעיון שניתן לנהל את הארגון, לשמר את הרגיעה ולהעביר כספים – התפוצץ בפנים. הממשלה העדיפה לא להתערב, לשדר ביטחון דרך צה"ל בלבד, ולחמוק מהכרעה אמיתית. אך השקט נקנה במחיר של אשליה, והוא קרס ביום אחד – בלי שהדפוסים השלטוניים השתנו מאז.
מבחינת מלכה, משילות איננה סיסמה אלא מבחן יום־יומי. הוא סבור כי ממשלה שאינה מקבלת החלטות מתוך חזון ואחריות לאומית – אלא מתוך חשש מתגובת העולם – אינה באמת ממשלה. לדבריו, המציאות הנוכחית מוכיחה שהימין אומנם ניצח בקלפי, אך עדיין לא שולט בשטח.
נתניהו מנהיג ענק שמתמודד עם סיטואציה שיכלה למוטט רבים וגדולים.
לכל חסרי הסבלנות לגבי צעדיו של נתניהו מומלץ לקרוא את הספר שוגון – ואולי ילמדו דבר או שנים על קבלת החלטות בתנאים קיצוניים
מתי היית חוץ מהנהגת מפאי