בתמונות שטרחה עיריית חולון להדפיס על חדרי השירותים תחת הסעיף התקציבי "השקעה בחינוך", הופיעו תמונות בנים מצולמים עם כדורגל ומשפטי עידוד להשקיע ביכולותיהם ולאתגר את עצמם. לבנים יש דמות אמתית, גיוון אתני, יכולות, הצלחה צפויה, ואתגר. הבנות, לעומת זאת, הן דמויות מצוירות, רחוקות מריאליזם, כולן בצבע לבן כמו הקיר, עם פנים מאופרות ועיניים גדולות, גוף אנורקסי וחצאית מיני זעירה. הכיתובים המלווים של ציורי הבנות הרעבות הם "את מהממת", "לאהוב כאילו אין מחר".

עברתי על התגובות, כולם תקפו ובצדק את ההסללה על כל ההיבטים שמניתי לעיל. כולם מתרגזים על משפט שמעניק לבן אתגר ויכולות ולבנות מותיר רק את היופי החיצוני – "את מהממת". כולם מתרגזים על דמות בן אמיתית ומייצגת לעומת איורי בנות מופרכים, גזעניים ומעודדי אנורקסיה. המשפט הטיפשי מכיתה ג' "הבנים לכדורגל הבנות לפח הזבל" קיבל גושפנקה ויזואלית רבת עוצמה. הבנים הם היוצרים, היזמים, המצליחים. הבנות קישוט יפה שמחכה לאהבת הבנים, כמובן בזכות רזונן הקיצוני ויופיין הלבן. 

https://tovnews.co.il/%d7%93%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%a6%d7%94%d7%9c-%d7%90%d7%95-%d7%a1%d7%a0%d7%99%d7%a3-%d7%a9%d7%9c-%d7%9e%d7%a8%d7%a5-tov-%d7%90%d7%a7%d7%98%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%94-%d7%99%d7%94%d7%95%d7%93/

אולם, עניין החצאית או המכנס הקצרצרים הניב תגובה אחת שחזרה על עצמה: האם הבנות יכולות להגיע לבית הספר עם מכנס כה קצר או שהמכנס לא מתאים לתקנון בית הספר. כולם מתרגזים על הפער בין הציור לתקנון, ומדגישים את חוסר התאמת התקנון למציאות המתבטאת בציור. אין אף איש או אישה, אשר שאלו את עצמם, מדוע ההסללה הזו כן לגיטימית ומקבלת עידוד. למה השוני בין מכנסי הבנים המגיעים לברכיים (בתמונות המדוברות כמו גם במציאות) למכנסי הבנות הזעירים, הוא המציאות ואסור לדבר נגדה. גזירת גורל? עבדים של חברות האופנה? או שהסללת הבנות ללבוש חשוף ככל האפשר היא ההסללה היחידה שאסור לדבר עליה?. אכן, מדברים רק נגד התקנון. אלא שהתקנון דווקא מנסה להשוות בין בנים לבנות, ולאסור על הבנות ללבוש קצר יותר מבנים, בניגוד לנורמה הרווחת אחר הצהריים. 

האם מישהו חושב מה נותנת לבנות הנורמה הזו? אני לא מדברת על הבנות המלאות שלא מעיזות ללבוש כך ולכן חשות מודרות מהנורמה החברתית. כבר סיפרה על כך בכאב גדול הזמרת נטע ברזילי. אני מדברת על ה"חתיכות", אלו שכביכול "יש להן מה להראות", ומצופה מהן ללבוש חשוף, כי הלבוש הנשי בזמננו ממקד את תשומת הלב בגוף הנשי. מה המסר לבנות? שזה כל מה שיש להן להראות לעולם, גוף. האופנה הזו עצמה מעודדת אנורקסיה, כי ככל שהגוף חשוף יותר כך בולט ההבדל בין שלושה קילוגרמים יותר או פחות על הירכיים. לבוש מכסה יותר, כזה שלובשים במקומות עבודה נורמליים שאינם רשתות אופנה, מאפשר לאישה להיות האדם שהיא ולא רק הגוף שהיא. להתמקד בכישורים ולא בקימורים. את בנות הנוער, לעומת זאת, מכוונות רשתות האופנה וסוכני התרבות להיות חשופות כמעט לחלוטין, כדי לנצל את הזמן שבו יש להן גוף כל כך צעיר ויפה. ילד שמן או נמוך בקונסרבטוריון, יכול להתמקד בכישורי הפסנתר שלו. נערה שמופיעה בקונצרט צריכה לדאוג איך הגוף ה"עוד לא מתבגר" שלה ייראה בשמלה החשופה, כי זו הנורמה. את קודם כל גוף שרואים, רק אחר כך נשמע על כישורייך. 

https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%91%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%9c%d7%a9%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%91-%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a6%d7%94%d7%9c-%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a6%d7%a6%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%9b%d7%9c/

הגיע הזמן שנתחיל למחות גם נגד ההסללה הזו. נכון, אני דוסית, אבל במקרה הזה הצד הפמיניסטי מתחבר לעניין לחלוטין. המסר לבנות הנוער צריך להשתנות. לא רק במשפטים המדגישים את היכולות והכשרונות, אלא גם בלבוש המאפשר לבנות למקד את עצמן וסביבתן בהיותן בנות אדם ראויות ולא רק גוף. 

תוך כדי כתיבת הטור, הפוסט בפייסבוק ירד, אך הציורים מן הסתם יישארו על קירות השירותים עוד זמן רב, כדי להמשיך לבלבל את הילדים במסרים שגויים.