תמיר דורטל מציב מראה נוקבת אל מול פניה של תקשורת הימין בישראל. לדבריו, כלי התקשורת של המחנה הלאומי, ובמרכזם תוכניות דגל כמו “הפטריוטים”, פועלים במצב מתמיד של “ריאקטיביות”. במקום להוביל סדר יום עצמאי, הימין התקשורתי נגרר להגיב לנרטיבים שמייצר השמאל במהדורות המרכזיות.
דורטל מתאר מציאות שבה עיתונאי ימין מקדישים את זמנם לניתוח אובססיבי של מאמרי דעה מהצד השני, במקום לחקור ולקדם נושאים הבוערים לציבור שלהם, מהפשיעה במגזר הערבי ועד ליוקר המחיה. הוא חושף כי המניעים לכך הם שילוב של היעדר תקציבים, המעדיפים “ראשים מדברים” באולפן על פני עבודת שטח יקרה, וחשש מתביעות דיבה המתלוות לפרסום עובדות חדשותיות.
לשיטתו, הטרגדיה היא שהימין ויתר על בניית רשת קשרים במוקדי הכוח כמו צה”ל והפקידות הבכירה, ובכך איבד את היכולת להדליף מידע משמעותי לציבור. דורטל טוען בנחרצות כי הקיבעון הזה אינו רק כשל מקצועי, אלא מחדל לאומי: לו הייתה לימין תקשורת חזקה, חוקרת ויוזמת, ייתכן שניתן היה למנוע אפילו את אסון ה-7 באוקטובר. התיקון, לטענתו, חייב להתחיל במעבר ממתגוננות ליצירת סדר יום חדש.
ברור היה במשך השנים שההתבטלות בפני מנהיג יחיד מוכשר ככל שיהיה, תוביל להיבריס מסורס, והחמצת/הזנחת חזיתות חשובות כמו חינוך, תיקשורת, פרפריה, מערכות האכיפה, ולאסוננו גם הצבא. חד משמעית כך הגענו ל 7/10. אין ספק שנדרש איתחול הנהגתי מלא. אנחנו דוהרים ל 49/10.
טעינו לחשוב שמייסדי הציונות באמת יביאו פיתרון לטווח ארוך לעם היהודי אך התברר ששיטתם סופה כישלון בשדה הקרב
שטויות. מייסדי הציונות כבר מזמן הלכו לעולמם אחרי הישגים כבירים בקנה מידה עולמי. מי שהביא לכשלונות הם יורשיהם שזנחו את דרך הציונות אמצו עבודה זרה שקוראים לה דמוקרטיה אבל באמת היא ההיפך מדמוקרטיה