במרכז ניתוחו של הרב אליהו בן אשר עומדים שינויים דרמטיים במפת המזרח התיכון, המצביעים על קריסתו המסתמנת של “הציר השיעי” ועלייתו המדאיגה של “הציר הסוני” בהובלת טורקיה והאחים המוסלמים. לפי דבריו, בעוד שהציר השיעי בנה את כוחו על בסיס מיעוטים ומיליציות שחוברו יחדיו באסטרטגיה מתוחכמת של איראן, הוא סופג כעת מכות אנושות, ומרכז הקישור הגאוגרפי שלו נשבר, בין היתר בחסות ההתערבות הישראלית ונפילת המשטר בסוריה.

אל מול היחלשות זו, הרב בן אשר מזהה התעוררות של ציר בעל פוטנציאל מדינתי רחב בהרבה, המבוסס על הרוב הסוני באזור. טורקיה, תחת שלטון האחים המוסלמים, מבקשת להוביל ציר זה, כאשר מדינות כמו מצרים, ירדן וסוריה הופכות לזירות מרכזיות של השפעה. הוא מדגיש כי המאבק הפנימי במדינות אלו הוא קריטי; הממשלות הנוכחיות במצרים ובירדן מבינות כי הישרדותן תלויה בדיכוי האחים המוסלמים, אך חוסר היציבות הכלכלי והפוליטי הופך את המשימה לקשה מתמיד. ללא יציבות זו, הלגיטימציה של השלטונות הקיימים נשחקת, מה שסולל את הדרך לעליית כוחות אסלאמיסטיים קיצוניים שעלולים לאחד את המרחב הסוני תחת חזון אחד, המהווה איום אסטרטגי חדש ומורכב עבור ישראל.