ד”ר אמיר שחר מציג ביקורת חריפה ונוקבת על התנהלות מערכות הבריאות והחברות הפרמצבטיות במהלך משבר הקורונה, תוך התמקדות בחיסוני ה-RNAm. ד”ר שחר מגדיר את קידום החיסונים כ”פשע ולא מדע”, וטוען כי המסקנות מהניסויים הראשוניים של פייזר לא עמדו במבחן המציאות וכי התקבלו החלטות הרות גורל על בסיס נתונים שעברו מניפולציה כבר בשלבי המחקר והפיתוח. לשיטתו, מדובר בטכנולוגיה ניסיונית שמעולם לא הוכחה כיעילה או בטוחה בבני אדם בטווח הארוך, כאשר ניסויים קודמים בחיות נכשלו באופן עקבי לאורך עשור.

ד”ר שחר מעלה תהיות קשות לגבי המניעים הכלכליים מאחורי המעבר מחיפוש תרופה לחולים לקידום חיסון גורף לאוכלוסייה הבריאה, ומצטט מתוך ספרו את התובנה כי “הבריאים הם רבים והחולים הם מעטים”, מה שהופך את החיסון לעסק כלכלי משתלם בהרבה. הוא מזהיר מפני השאננות בנוגע לתופעות לוואי, ומזכיר מקרים היסטוריים כמו פרשת הטלידומיד ותרופות הורמונליות משנות ה-50, שבהם נזקים קשים וקטלניים (כמו מומים מולדים וסוגי סרטן נדירים) התגלו רק חודשים ואף שנים רבות לאחר החשיפה. דבריו של ד”ר שחר מהווים קריאה לבחינה מחדש של השקיפות המדעית והאתיקה הרפואית אל מול לחצים פוליטיים ומסחריים.