ההיסטוריון הצבאי ד”ר אורי מילשטיין מציג ניתוח נוקב וביקורתי על אירועי שבעה באוקטובר, וטוען כי הדיון הציבורי והפוליטי סביב השאלה האם חמאס התחזק בשנים שקדמו למתקפה מפספס לחלוטין את שורש העניין. לשיטתו, אין מדובר בעוצמה צבאית יוצאת דופן של חמאס או בביצוע מתוחכם בשטח, אלא בהצלחה אסטרטגית מובהקת של אדם אחד- יחיא סינוואר. מילשטיין טוען כי סינוואר הצליח להערים על כלל הנהגת המדינה וצמרת מערכת הביטחון, בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרמטכ”ל הרצי הלוי וראש אמ”ן אהרון חליבה, ותמרן את המערכת הישראלית בצורה מוחלטת.
לדבריו, ההסתערות של המוני המחבלים הצליחה לא משום שחמאס היה כוח שאי אפשר לעצור, אלא פשוט מכיוון שצה”ל לא היה נוכח בהגנה על הגבול. מילשטיין מדגיש כי אותו חמאס בדיוק יכול היה לבצע מתקפה דומה גם עשור קודם לכן, לו רק הייתה נוצרת אותה נקודת תורפה שבה הצבא נעדר מהשטח. הכשל המרכזי, לטענתו, אינו נעוץ ביכולות האויב אלא בהתנהלות הישראלית, מההחלטות המערכתיות שהובילו להיעדר כוחות, דרך מושגים בלתי נתפסים בעת חירום כמו “הדממה” בצבא, ועד לכשלים בתפיסה האסטרטגית וההיסטורית של צה”ל לאורך השנים.
