בשיחה בערוץ טוב, פורש בינימין מרדכי את משנתו לגבי ההתיישבות בחוות ואת תפיסת עולמו האידיאולוגית המניעה את המהלך. מרדכי מדגיש כי למרות קיומם של היבטים כלכליים וחברתיים, הליבה של המוטיבציה להתיישבות במקומות אלו היא אידיאולוגית בעיקרה. הוא מצביע על דפוסי התנהגות בקרב המשפחות והילדים בחווה, המאופיינים באורח חיים שונה, כגון רכיבה על חמורים וטיפול בבעלי חיים, כחלק מהערכים המועברים לדור ההמשך.
לילדים אין אייפד. כולם רוכבים על חמורים, משחקים עם כבשים ועיזים.
איזה הורה לא רוצה את זה, הוא שואל בשיחה. לדבריו, הביקוש להצטרף לחוות הוא עצום, עד כדי כך שאין מקום פיזי או חוקי לקלוט משפחות נוספות, למרות הרצון הרב של רבים להשתלב במערך זה. באשר לתנועה הכללית של תושבים, מרדכי רואה בחיוב את הזיקה לארץ ישראל בכללותה, גם כאשר אנשים בוחרים לעבור לאזורים אחרים כמו תל אביב או ירושלים.
הוא מבהיר כי עבורו, המעבר ממקום התיישבותי למרכזי הארץ אינו מהווה ירידה מהארץ, אלא המשכיות של החיים בתוכה. עם זאת, הוא מדגיש כי התנועה ההתיישבותית גדלה בהתמדה וכי על כל אדם שבוחר לעזוב, ישנם מספר אנשים המבקשים להיכנס ולתפוס את מקומו. מרדכי מתייחס גם למערכת הפוליטית ולבחירות הקרובות, ומביע דאגה מסוימת לגבי עתיד ההתיישבות.
הוא מתאר את המאבק הפוליטי הנוכחי כמשמעותי עבור מי שרואה בחשיבות האידיאולוגית של החוות אבן דרך. בשיחה הוא מציין כי הממשלה הנוכחית העניקה תמיכה מסוימת לפעילות החוות, תמיכה שהוא מקווה שתימשך גם לאחר הבחירות, למרות חוסר הוודאות הפוליטי. הוא משווה את המצב לתקופות של שבע שנים שבעות ושבע שנים רזות, ומדגיש כי גם בתקופות של תמיכה פחותה, אנשי החוות יודעים להתנהל ולפעול.
לדבריו, במקרה של שינוי פוליטי, יהיה צורך בעבודה מאומצת יותר בתחום ההסברה כדי להבהיר לעם את חשיבות העשייה בחוות לטובת המדינה ושרידותו של עם ישראל. מרדכי מדגיש כי אינו עוסק בפוליטיקה מפלגתית אך מבקש לחדד את הצורך בשמירה על הישגי ההתיישבות הקיימים. הוא מסכם כי הדרך להמשכיות עוברת דרך חיבור הציבור לערכי ההתיישבות ושכנוע בחשיבותם למצב המדינה, גם בזירה הבינלאומית.
