התורה מתארת את הרקע של שבטי גד וראובן, שראו את עבר הירדן כמקום טוב לצאנם / רכושם.
וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה.
לאחר מכן הם פונים למשה: וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן.
משה מתחיל בנאום תוכחה כלפיהם שכותרתו: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה? משה מסביר שלא ייתכן שהם ידאגו לעצמם ולא יעזרו לאחיהם במלחמת כיבוש הארץ. וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. הם מסבירים שכל רצונם הוא עסקים ורצון לדאוג לילדים. בנוסף, לאחר תוכחת משה, הם מרגיעים אותו שהם לא חלילה "סרבנים" או "משתמטים". אלא אדרבה הם ייצאו חלוצים בראש המחנה ורק כאשר יסיימו לכבוש את הארץ ויחלקו נחלות, הם יחזרו לעבר הירדן.
משה מקבל את התנאי, אבל מתקן אותם.
בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ. רש"י הקדוש מסביר מה השוני בין בקשתם לבין ההבהרה של משה. "נבנה למקננו פה" – חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם שהקדימו מקניהם לטפם אמר להם משה לא כן עשו העיקר עיקר והטפל טפל בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם".
משה מסביר להם מהו סדר העדיפויות הנכון. קודם כל צריך לדאוג לילדים – חינוך. לאחר מכן לדאוג למקנה- עסקים. ההשקפה צריכה להיות קודם כל לחנך את דור ההמשך לפי ערכי התורה והיהדות. איך משה השיג את המטרה הזאת? הוא צירף להם את חצי שבט המנשה. הם בתמורה הסכימו ל"דיל" הזה כי קיבלו שטח נחלה גדול יותר בעבר הירדן. שבט מנשה ידוע בשקדנותו ובלמדנותו הגדולה בתורה ולכן משה, כביכול, "שותל" אותם בין שני השבטים כדי לחזק את לימוד התורה בקרבם של שני השבטים הללו. כך משה מבטיח שגם בגולה / בעבר הירדן ימשיכו לחנך ולהתחנך על פי דרך התורה.
זאת מנהיגות אמיתית של משה רבינו שמעביר מספר מסרים דרך שבטי גד וראובן. הראשון, שאין השתמטות או סרבנות. השני, יודע להקשיב ולהביא פתרון הולם שישביע את רצון כולם. השלישי, החינוך זה העיקר והוא הראשון בסדר העדיפויות של הפרט ושל הכלל.
