לקראת מלחמת העולם השניה זאב ז’בוטינסקי עבר לארה”ב כדי להאבק על רעיונו להקמת צבא יהודי. חבורת צעירים שהצטרפה אליו היוותה את דור המייסדים של האצ”ל, ביניהם היה הלל קוק. כאשר נודע על מימדי השואה בדצמבר 1942, הקבוצה החליטה לעזוב את עיסוקיה ולהתרכז בהצלת יהודי אירופה.
המדיניות של ארה”ב ושל האומות המאוחדות בנוגע להשמדת היהודים הייתה שהן לא ינקטו בצעדים ישירים למניעת ההשמדה – שהייתה בעיניהם תוצר לוואי של המלחמה – ושהדרך להתגבר עליה תהיה באמצעות ניצחון על היטלר.
אותה קבוצת צעירים חתרה לשינוי המדיניות הזו: להביא את העניין היהודי למרכז התודעה האמריקאית, ולאלץ את ממשלת ארה”ב להכיר בכך שהשמדת היהודים נחשבת למטרת מלחמה. הם נחלו הצלחה ואילצו את הנשיא האמריקני להקים מוסד רשמי שיטפל בהצלת יהודים.
הלל קוק לא חסך בביקורת על אי הושטת היד של יהודי העולם להצלת בני עמם באירופה, וטבע את משפטו המפורסם: “בשואה הוכח סופית שאין סולידריות יהודית”. זאת מכיוון ששני מרכזי היהודים הגדולים מחוץ לאירופה – הישוב היהודי בא”י ויהודי ארה”ב – לא פעלו להצלת היהודים כפי שמצופה מאנשים שבני עמם נטבחים.
מה היתה התכנית לקליטת יהודים כה רבים?
צפו בראיון המלא
השואה לא הסתיימה, יהודים יקרים, אנו כאן בשואה, הכל מתוכנן לחיסול היהודים, כאן בארץ ישראל, הציונים דאגו להביא את היהודים לכאן. כדאי שכל יהודי יחקור מי הם הציונים, ומה מטרתם האמתית.
מרב
קשה שהמראיין לא נותן למשה להשלים את השיחה ומידיי פעם נכנס בדבריו בפחות נימוס מהרצוי
עובדתית גם הועד של הלל קוק הציל 200,000 יהודים