בתחילת הפרשה התורה ממחישה את העוצמה הגדולה של אברהם אבינו במצוות "הכנסת אורחים". המדרש מתאר שביום השמיני למילתו של אברהם כאשר הוא סובל מכאבים בודאי בגיל 99 שנים, אברהם רוצה להכניס אורחים.

אפילו שהקב"ה מוציא "חמה מנרתיקה" כדי שלא יהיו עוברי אורח, עדיין אברהם מחפש אורחים. לבסוף נשלחים אליו מלאכים בדמות עוברי אורח. אליהם רץ אברהם וממהר להכין ארוחת מלכים ולא מפסיק לכבד ולהתרוצץ בשבילם.

אחד מאותם מלאכים שנשלחו מסביר לאברהם אבינו שהקב"ה החליט להשמיד את סדום בגלל מעשיהם הרעים. מעשים שהם ההיפך הגמור מאברהם אבינו. בסדום המושג "חסד" לא קיים ורבים מדרשי חז"ל לגבי האכזריות שנקטו במי שכן עשה מעשה חסד עם אחרים. דווקא מתוך כך, אברהם אבינו, רגע לפני שהולך להציל את לוט שגר בסדום, מנסה להתפלל לקב"ה כדי למנוע את הפיכת סדום.

אברהם הופך להיות "סוחר" שמנסה לבדוק האם יהיה אפשר להציל מישהו מסדום. אולי יש 50 צדיקים והם ימנעו את הפיכת סדום, אולי 45 וכן הלאה עד 10 צדיקים שכאשר הבין שאין, פרש מלהתפלל וקיבל את הגזירה של הפיכת סדום.

סיכום ביניים: אברהם איש החסד ניסה למנוע את השמדת העיר סדום למרות ש"אנשי סדום רעים וחטאים". אבל הקב"ה הסביר לו שאין מקום כאן לעשות "חסד" עם אלה שהחסד לא נמצא בסולם הערכים שלהם ולכן הגזירה מתממשת וסדום נהפכת. 

בהמשך הפרשה כאשר סוף סוף נולד לאברהם בן משרה אימנו – יצחק. צריך אברהם אבינו לעשות מעשה אנטי חסד, ההיפך ממנו. הוא נדרש ע"י שרה לגרש את הבן ישמעאל שנולד מהגר, כל זאת בגלל ששרה ראתה שישמעאל "מצחק".

מסביר הרמב"ן שישמעאל ניסה לנשל את יצחק מהירושה העתידית ושרה ראתה זאת וגם את החיבור הלא טוב בין שני הבנים והיה עליה להכריע. "כי לא יירש בן האמה הזאת, עם בני עם יצחק".

הקב"ה מצדד בשרה ואומר לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". אברהם אבינו מגרש את ישמעאל והגר אל המדבר, ללא צידה ומים מספיקים. אברהם אבינו נאלץ לעשות מעשה אנטי חסד, הפוך ממנו ולמרות זאת עושה זאת על פי צווי ה'.  

בסוף הפרשה, בניסיון העקידה, אברהם הולך לקראת מעשה אנטי חסד גמור ולעקוד את יצחק בנו. כל זאת לפי ציווי הקב"ה. בסופו של דבר יצחק לא נעקד, אבל זכויות של עצם הניסיון שאברהם עמד בו, עומדות לזרעו עד עולם.

מכל הנ"ל לומדים שאברהם אבינו אכן היה בו חסד מובנה, אבל ידע לבטל ולהתנהג ההיפך מהחסד במספר מצבים שבהם נדרש.

אברהם אבינו מלמד אותנו בעצם שסולם ערכים טוב ככל שניתן חייב להיות קשור לבורא עולם. ערכים אמיתיים לומדים דרך התנ"ך ודרך הנהגותיו של הקב"ה בעולם. 

 "כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים" נכתב במדרש תנחומא. משפט זה טומן בתוכו את כל הנאמר לעיל ואף רלוונטי למה שאנחנו עוברים כיום.

המוסריות והערכים האמיתיים, הם לא אלה שנכתבו ע"י בני אדם ומשתנים ממקום למקום או מתקופה לתקופה. ערכי התורה הם נצחיים. לאורם נלך ובעזרת ה' נעשה וגם נצליח.