לדברי עו"ד מאור, השמאל הצטרף לקואליציה לצורך המלחמה, אך מנצל את הימצאותו בקואליציה לצרכים פוליטיים.

לפי תמיר דורטל, מי שהסביר בצורה הטובה ביותר את נושא הכספים הקואליציוניים היה קלמן ליבסקינד בכתבה ב"מעריב" (בתאריך 17.11.23).

דורטל מבהיר שמשתמשים במונח "כספים קואליציוניים", כי אנשים חושבים על קצבאות לאברכים ולישיבות של חרדים שאינם מתגייסים, ולא משלמות מיסים לכאורה. מתוך הכתבה של ליבסקינד פרסם עולה שאותם כספים קואליציוניים מכילים תקציב לזק"א, לתנועות הנוער ולמכינות הצבאיות. כל אלו אינם נמצאים בבסיס התקציב, אלא ניתנים מחוצה לו. ובמילים אחרות: הכספים הקואליציוניים אינם אינטרסנטיים ולצורך עסקנים, אלא שפקידי האוצר רוצים לשלוט בכספים לארגונים אלו, המשרתים את כלל הציבור בישראל.

עו"ד זיו מאור מזכיר ששלוש שנים אחרי המהפך ב–1977, החלו להבחין בין "בסיס התקציב" ל"הסכמים קואליציוניים".

לדברי עו"ד מאור, "עד המהפך ב1977 היתה הלימה מוחלטת בין הפקידות לשופטים ולממשלה. הממשלה עשתה מה שהיא רצתה והיתה מעט מאוד בקרה", ורק כשהימין עלה לשלטון, ולא החליף את הפקידות, הפקידות החלה לדבר על "שוחד בחירות".

עו"ד מאור מביא כדוגמה את ניתוב הכספים מהקיבוצים לשיקום השכונות, העיריות והמעברות לשעבר, שהם לפי הפקידים ״פוליטיים״ ואילו התקציב לקיבוצים לפי אותם פקידים ״אינו פוליטי״, כי אם "ציונות". עו"ד מאור מסביר שאת בסיס התקציב קשה מאוד לשנות, ואילו ה"כספים קואליציוניים" תלויים בממשלה הנבחרת הבאה.

מסכם עו"ד זיו מאור, כספים שהשמאל מעביר הם "בסיס התקציב", ואילו כספים שהימין מעביר הם "תקציב קואליציוני", ונשמעים כפעולה לא לגיטימית, כלומר, יש כאן "אבחנה מלאכותית, המנציחה את שליטת השמאל" נגד דין הבוחר בדמוקרטיה הישראלית. עו"ד דורטל מציין את מכון ון ליר כדוגמה טובה לקבלת כספים קואליציוניים של השמאל.

צפו בראיון המלא