אני יודע שהרבה יהודים, במיוחד חילונים יוצאי קהילות אירופה ומזרח אירופה השונות, לוקים בטעות הקשה הזו, של זיהוי עצמם – דרך עיני השונא האנטישמי.

זו הכרזה עלובה מאד, רמוסה מאד, ״אני לא רואה בעצמי שום דבר שמגדיר אותי, חוץ מזה שכולם שונאים אותי ואומרים עלי כל מיני דברים – אז אולי הם צודקים״.

לצערי העצום, אפילו תיאודור הרצל, בכבודו ובעצמו, ראה את יהדותו כך, מרוב שגדל בניתוק ממנה. מרוב נסיונות חוזרים ונשנים להיטמע בסביבה, ולהפסיק להיות יהודי.

היהודים ששמרו מצוות (מי פחות ומי יותר) לאורך 1950 שנות הגלות – ועוד 1500 שנים לפני כן. היהודים ששימרו בקנאות את לשונם העברית, שספרו כל אות ואות בתהליך העתקת ספרי התורה, שכתבו שירים בעברית במאה ה 12 השחורה של מסעות הצלב – ואפילו בהיותם מיעוט תחת שלטון צבאי מוסלמי אכזרי. היהודים שהתעקשו ללמד תורה בברית המועצות, וללמוד תורה בקסרקטינים של אושוויץ הארורה. היהודים שהמשיכו ״לשנה הבאה בירושלים הבנויה״ – היהודים האלה, בכל הדורות – אפילו פחותים שבהם – מעולם לא נדרשו לאנטישמיות לצורך הגדרה עצמית. ברוך השם, ארון הספרים היהודי, אם תפילו אותו על ראשו של מישהו, יעשה ממנו פיתה, מרוב ״הגדרה עצמית״ יהודית.

הכמות התפלצתית של תוכן יהודי – שכבות ארכיאולוגיה של 3700 שנה, עדויות לאין-סוף לתרבות וקיום יהודי בארץ ישראל, ובגלויות השונות. מפעלי תורה עצומים, חובקי תבל (מי שוכח את מפעל השו״ת? מי שוכח את סורא ופומבדיתא, את נהרדעא?) סוציולוגיה בולטת ובוטה – של נישואין בתוך העם והישמרות מנישואי תערובת – גם בין עדות מרוחקות ביותר בעולם. גנטיקה שמוכיחה קשר דם בין היהודים. ערימות על ערימות על ערימות של דינים יהודיים, ספרים יהודיים, מוסר יהודי, בדיחה יהודית, אפילו מוסיקה יהודית, בישול יהודי,

ומעל לכל אלו – המבחן הסופי. בהינתן האות ״ציון שלנו בהישג יד״ – העליה המאסיבית, המוחלטת, החד-משמעית של הרוב המוחץ של יהודי העולם (אלו שהיו מסוגלים לעלות ארצה) כאישור לכך שהם יהודים – לא מפני האנטישמיות (שהיתה תמיד סביבם) אלא מפני ציון שקראה להם קריאה שאין לעמוד בה.

מר גולדשטיין, אתה עדיין מהלך 300 מטר לצד היהדות, אליה אתה שייך, יודע שאתה שייך, אך מפחד להיסחף אל תוך איזו ״פרימיטיביות שבטית יהודית של מאגיה ומצוות חסרות פשר״. חבל לי עליך. אוהב אותך בכל ליבי – ממקום דומה מאד. חי חיים חילוניים/מסורתיים, הי-טק, פיסיקה, נישואין בין-עדתיים, ישראלי למהדרין — אבל היהדות שלי מנותקת לחלוטין מהאנטישמיות ומהפרעות שנערכו בעם שלנו לאורך הדורות. בפועל – אני רואה כמעט בשוויון נפש את הפרעות הללו – כי בכל מקום בו היו בני אדם, ובתוכם מיעוט מוחלש – זה היה דינו של המיעוט המוחלש. פרעות, גזל, הרג, גירוש, מצד הרוב, שרצה להדגים את הדומיננטיות שלו. לא רק היהודים נטבחו. גם ההוגנוטים, והארמנים, הזולו והטוטסי, השיעים אצל הסונים ולהפך, הטיבטים והאויגורים אצל הסינים, והיהודים… בכל מקום ובכל זמן. כמיעוט נייד ולא-רצוי.

אבל אני יהודי, ישראלי, חי בארץ אבותי, ומתקיים בה מתוקף מה שאני – ומי שאני – ״על פי זכותי הטבעית וההסטורית״ כפי שהתבטא דוד בן-גוריון, ותגובתי הטבעית לפרעות הפוכה לתגובת אותם יהודים שבגלות. אין לי ״יד קלה על ידית המזוודה״. לא עוד נדודים – אלא מלחמה שערה. מי שפוגע בנו – ייחרב ביתו, וימותו כל יושבי ביתו, ואנחנו נשכון כאן לבטח, על עצמותיו הנרקבות.

זה פשר הציונות האמיתית – לא ״הפתרון לבעיה היהודית״ (שיוצא מההנחה שיש בעיה יהודית, והיא בכל רחבי העולם) – אלא שיבת ציון כמקדם, ועל הדרך, כבונוס, גם פתרון בעיה ליהדות העולם התבוסתנית והגלותית – לכשתתקל זו שוב בקשיים.