אין שינוי בסטטוס הלחימה ברצועת עזה.
התמרון הופך אט אט למערכה מורכבת של טיהור והתשה ולמלחמת גרילה שמנהל מולנו הצד השני, דומה במאפיינים למלחמות גרילה אחרות (וייטנאם, למשל).
זה אתגר משמעותי לצה"ל שעד לפני שנים ספורות החזיק בגישה הטוענת לחוסר היכולת להכריע מלחמות א-סימטריות מול גורמים חצי או תת מדינתיים.
הזמן הופך לרכיב מאוד משמעותי במלחמות כאלה וישנם שני שעונים של זמן שהולכים ומתקתקים: זה החיצוני (אמריקני ושות') וזה הפנימי (כי המלחמה מייצרת אפקטים על החברה הישראלית שמעמידים אותה במבחנים).
אחד המבחנים הוא נושא החטופים. הצמרת הצבאית והמדינית מתמודדת לא רע עם השלכות האירוע הקשה בסאג'עיה ומנסה לצמצם נזקים.
ברור שסינואר מתבשם ממחבואו מהסיטואציה שלא הוא חולל אותה אבל היא משרתת את מטרותיו.
בנסיבות הללו ייתכן שישראל צריכה לשנות את "מודל העיסקה". עד עתה התנהלנו בתוך ולפי המודל החמאסי שמבוסס על ״באזאר״ מזרח תיכוני.
ייתכן שישראל צריכה להגדיר מחדש את כללי המגרש: עסקה כן. אבל עסקה ישראלית שמשמעה: החטופים תמורת הנהגת חמאס שתוכל להפליג ברפסודות ממעגנת עזה, דרך תעלת סואץ ומיצרי באב אלמנדב לקטאר או לכל מקום אחר.
אמנם, טרם הגיעה השעה לכך. לא מבחינתו של סינואר שכרגע ״מרגיש בעננים״ אבל אולי בהמשך בכפוף להתפתחויות בשדה הקרב.
בצפון – גם כן אין שינוי והדשדוש מול חיזבאללה נמשך. אזהרות ישראליות לחוד ומציאות לחוד. חיזבאללה קובעת את מסגרת הכללים של מלחמת ההתשה המתנהלת בתווך שבין אפס עשייה לבין מלחמה גדולה.
הבשורה הטובה היא הטיפול בנושא החות'י. מסגרת ההגנה האיזורית והבינלאומית צוברת תאוצה עם הגעת שר ההגנה האמריקני לישראל.
והנה… למרות שחיקת פרדיגמת השלום הכלכלי מסתבר שהכסף הוא הגורם היחיד שמניע ישויות לאומיות לפעולה הרבה מעבר לערכים מופשטים ונשגבים אחרים.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון.
