איילת לאש, אינה מהססת לומר את מה שרבים מרגישים – אבל מעדיפים להדחיק. במילים חותכות ובכאב חד, היא מתארת את הפער המוסרי והרגשי בין החברה הישראלית לבין האויב הרצחני שמולה. "זה טירוף דעת – אנחנו נאחזים במוסר, בזמן שהם שוחטים ילדים", היא אומרת.
תגובת המדינה לטבח היא לא רק איטית, אלא מנותקת מהמציאות. "הרמטכ"ל מדבר כמו מג"ד ולא כמו רמטכ"ל. אני שומעת את הקול שלו – והוא לא קול של מנהיג שיודע להגן על עמו.
לאש תוקפת גם את מערכת המשפט. בזמן שאמא עומדת מעל קבר בנה, מערכת המשפט מתעסקת בזכויות של הרוצח. איפה הצדק? איפה החמלה כלפי הנרצחים? בשם הדמוקרטיה, אנחנו מאבדים את השפיות.
היא מייחדת מקום גם לגלי צה"ל – תחנה שבעיניה הפכה למכשיר תעמולה אנטי-לאומי. גלי צה"ל הפכה לתחנה שמפיקה טראומות לחיילים. זו לא עיתונות – זו סדנה להחלשת הרוח.
לדבריה, החברה הישראלית נתונה בשבי של מוסכמות שקריות. השמאל נאחז בערכים מדומיינים – זכויות אדם מופשטות, שלום מדומיין – בזמן שהעם נשרף. נתניהו יודע בדיוק מה הוא עושה – הוא מנסה לנצח, תנו לו.
ולסיום, היא מתייחסת לאלו שמדברים על "שוויון בנטל" – מי שבא בזמן מלחמה לדבר על שוויון בנטל – הוא בוגד. זה הזמן להתגייס, לא לעשות חשבונות. זה מאבק קיומי.
Great information shared.. really enjoyed reading this post thank you author for sharing this post .. appreciated
הגיון פשוט ופרקטי.