ד"ר פיני יחזקאלי מצביע על פרדוקס מוסרי עמוק שמלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה – הרצון להציל כל נפש יהודית בכל מחיר, גם כאשר המשמעות היא ויתור אסטרטגי או פגיעה בביטחון הלאומי. בעיניו, הדילמה הזו הפכה לכלי שמנוצל באופן שיטתי בידי אויבים, ובראשם ארגון חמאס, המבינים היטב את נקודת החולשה של החברה הישראלית.

יחזקאלי מזכיר כי מנהיגים כמו יצחק רבין ידעו להבחין בין החובה ההומניטרית לבין הצורך לשמר עקרונות של ניהול מלחמה. בעבר היה ברור כי אסירים וחטופים מוחזרים רק לאחר השגת הכרעה בשדה הקרב – כחלק מהסדר כולל ולא כתנאי מוקדם. כיום, לעומת זאת, גברה הנטייה להיענות ללחצים רגשיים גם תוך כדי הלחימה – מה שמעניק לחמאס יתרון משמעותי בלוחמה פסיכולוגית.

לדבריו, החברה הישראלית הפכה לרכה, רגישה ולחיצה בכל הנוגע לנושא החטופים – תוצאה של תהליכים ערכיים, רגשיים ותקשורתיים שמעצימים את הדרמה סביב כל מקרה פרטי. מצב זה לא נובע רק מהמציאות, אלא מתיאוריות ונרטיבים שפועלים בזירה הציבורית – לעיתים כחלק ממאבקים פוליטיים.

יחזקאלי מזהה בכך תופעה מסוכנת: רגש אנושי עמוק שמשרת את האויב. החמאס, לדבריו, פועל מתוך הבנה אסטרטגית של התרבות הישראלית. הוא מבין מתי וכיצד להפעיל לחץ רגשי על החברה הישראלית – ומנצל זאת שוב ושוב, תוך הסתמכות על ניסיונות עבר מוצלחים, כמו במקרה גלעד שליט.

לסיכום, יחזקאלי מזהיר כי כל עוד ישראל לא תבחין בין ערכים מוסריים לבין כללי הכרעה אסטרטגיים, היא עלולה להמשיך לשלם מחיר כבד – לא רק במונחים של מדיניות, אלא גם בביטחון וביכולת ההרתעה שלה מול אויבים המבינים היטב את נפשה.