אל״מ במיל׳ חזי נחמה טוען כי עד שנות ה־90 נחשב צה״ל לצבא התקפי וחזק, כזה שערך הניצחון עמד במרכז תפיסתו המבצעית והערכית. לדבריו, החל מאותה תקופה חל שינוי עמוק באופיו של הצבא, עם חדירת ערכים שמקורם בעולם המשפט והמשפטיזציה אל תוך המערכת הצבאית. תהליך זה, לטענתו, השפיע באופן ישיר על קבלת ההחלטות ועל עיצוב סדרי העדיפויות בתוך צה״ל.
נחמה מצביע במיוחד על סוגיית שילוב נשים בתפקידי לחימה כנקודת מפנה. לשיטתו, במסגרת קידום אג’נדת השילוב הוריד צה״ל את הרף המבצעי הנדרש מלוחמים, כך שהשיקול הערכי גבר על שיקול הניצחון והביטחון. הוא טוען כי נשים זוכות להקלות משמעותיות לאורך המסלול הקרבי כדי לאפשר את השלמתו, וכי הדבר פוגע באחידות הסטנדרט המקצועי.
לדבריו, הרף הנדרש מלוחם צריך להיות אחיד וללא התאמות מגדריות, ואם מועמדות אינן עומדות בדרישות, אין לשבצן בחזית. נחמה מדגיש כי אימוץ תפיסות פרוגרסיביות בתוך הצבא מחליש אותו, ומתריע כי סטייה מהתמקדות ביכולת ההכרעה והניצחון פוגעת בעוצמתו ובכשירותו של צה״ל.
