הדיפלומט גלעד כץ טוען כי המלחמה של ארצות הברית באיראן יוצרת עימותים בתוך הבסיס של המפלגה הרפובליקנית. לדבריו, בתוך המפלגה פועלים שני כוחות המושכים לכיוונים שונים.

לדבריו, הכוח הראשון כולל את הנשיא טראמפ ורוב חברי הסנאט שתומכים בו, במדיניות המלחמה, בקשרים עם ישראל ובהפלת המשטר האיראני. מנגד, קיים מחנה שני, המהווה לדבריו כ־20% מהמפלגה, שמחזיק בגישה בדלנית ובעל ניחוחות אנטישמיים.

כץ מציין כי במחנה זה נשמעות עמדות דומות לאלו של הפרשן טאקר קארלסון, שלדבריו משתמש במציאות כדי לקדם אג’נדה משלו. לטענת כץ, קארלסון טוען כי ישראל גררה את ארצות הברית להיכנס למלחמה, אף שבעבר הציג את טראמפ כאדם בעל אישיות חזקה שניצח את הדמוקרטים בבחירות בזכות כוח אישיותו.

לדבריו, כעת מוצג טראמפ על ידי אותם גורמים כאדם שנגרר להחלטות משמעותיות על ידי מדינה אחרת. כץ טוען כי שורשי האנטישמיות בקרב אותם גורמים נעוצים בנוצרים קתולים מסוימים הטוענים שהיהודים אינם עוד העם הנבחר ויש לסלקם מהדרך.

עוד הוא מתייחס לדובר והפרשן הפוליטי ניק פואנסט ולדעותיו הגזעניות והאנטישמיות. לדבריו, אותם גורמים טוענים שהיהודים שולטים בבנקים ובמשאבים העולמיים וכי הם המקור לכל הבעיות, ולטענתו הם כיום חלק מהמפלגה הרפובליקנית.

כץ מוסיף כי בסוף השנה צפויות להתקיים בארצות הברית בחירות האמצע במפלגה, וכי יש לעקוב אחר ההתפתחויות בזירה הפוליטית סביב סוגיה זו.