ד”ר חיים שיין מציג ביקורת חריפה כלפי מערכת המשפט בישראל, תוך שיתוף חוויותיו האישיות מול בג”ץ. שיין מספר כי מינויו למועצת הרשות השנייה נבלם על ידי בית המשפט העליון, לטענתו בשל היותו איש ימין המבטא עמדות ביקורתיות כלפי התקשורת ומערכת המשפט. הוא מדגיש כי עמדותיו לגבי תיקי נתניהו, אותם הגדיר כתפורים, היוו גורם מרכזי בהחלטה נגדו.
לדברי שיין, מדינת ישראל מצויה בסיטואציה קיומית קשה בשל אובדן אמון הציבור בבית המשפט העליון. הוא מציג נתונים המראים צניחה חדה באמון הציבור לאורך השנים, ומסביר זאת בכך שהציבור תופס את בית המשפט כשחקן פוליטי לכל דבר. שיין טוען כי קיימת קואליציה הכוללת את מערכת המשפט, הייעוץ המשפטי, האקדמיה והתקשורת, המנסה להשתלט על המדינה ולקבוע מהלכים בניגוד לרצון הבוחר.
הוא מבחין בין העשורים הראשונים של המדינה, בהם כל הרשויות פעלו יחד להגשמת החזון הציוני תוך איפוק שיפוטי, לבין העידן שהחל עם השופט אהרון ברק. לשיטתו, המהפכה החוקתית הובילה לניסיון להשליט ערכים של מיעוט המגדיר עצמו כנאור על כלל החברה. לסיכום, שיין מזהיר כי האכיפה הבררנית והמאבק בין הרשויות מהווים סכנה מוחשית לדמוקרטיה הישראלית ויוצרים חיץ עמוק וכואב בין האזרחים למערכת המשפט.
