מאת: רביטל מאזוז

בכל יום מתגלים מאות מקרים של הדבקות בבתי הספר. ילדי ישראל והעולם, גדלים בצל המגיפה העולמית, ואוטוטו גל חמישי. זו ילדות אחרת. לימודים מרחוק בזום, ריחוק מהחברים, והשיח מסביב יוצר חוסר וודאות, להבדיל מתקופות מלחמה שידעה מדינתינו, שהיו לטווחים קצרים, הפעם זה לחץ מתמשך, עולמי, שגם נוגע בכל שכבות האוכלוסייה. אין פה עורף וחזית, כולם "מגויסים". לכן האתגר שונה ויש להתייחס אליו בהתאם. אז איך נערך לכך משרד החינוך? בשיחה עם הד"ר חווה פרידמן, הפסיכולוגית הראשית בשפ"י, משרד החינוך. בראיון עם רביטל מאזוז , באתר TOV.

איך כהורה יש לשים לב למצוקות הילדים החדשות שמתגלות בעקבות הקורונה?

ההורה, הוא האיש קרוב לילד בעולם. ההורים בעצמם סובלים ממתחים מאוד גדולים, מתח שקשור בתעסוקה, בכלכלה, ומתחים שמתייחסים לאנשים. ליחסים בתוך המשפחה. יש למשל משפחות גרושות, שבזמן בידוד צריכות לדעת איך להתנהל כשיש הסדרי ראייה. המצבים רבים ומגוונים, זה לא מתבטא בשיח ולא בתקשורת הבין אישית. הורה שרוצה לדעת מה שלום הילד, צריך להיות קרוב לילד, ולרצות לשמוע. למצוא את הזמן המתאים להורה ולילד. זה צריך להיעשות בתנאים שבהם ההורה מכוון לשמוע. יש לתת תשומת לב בעבודה או בפלאפון מרחוק. לא להסתפק ב"סבבה, ו"הכל בסדר".

גם ההורים בעצמם במצוקה בגלל המצב, איך הם אמורים למצוא פנאי לכך?

 לפנות רצועת זמן, לשאול ולעמוד על קבלת התשובה. לשאול שאלות ספציפיות ולא כלליות, כמו "מה נשמע?".

תמיד היה נכון לתת זמן איכות לילדים, גם לפני כן. תדייקי לי את הייחודיות בעקבות הקורונה?

 אני אתחיל במחקר שמשרד החינוך הזמין. מחקר אמפירי בנוגע לשלומם של ילדי ישראל היום לעומת 2019, ערכו אותו פרו' יוסף הראל פיש ודר' רותי מאור. זה נעשה גם לאור נתונים מפסיכולוגים חינוכיים מהרשויות המקומיות. ילדים מדווחים ב-2021, על יותר דאגה בנוגע ללימודים.64% הביעו  דאגה בנוגע להישגים לימודיים. 46% הביעו דאגה בנוגע למצב החברתי ו 39% הביעו דאגה בנוגע ל-מה יקרה לי בעתיד. מה שרואים זה שיותר ילדים מדווחים על מצוקות נפשיות על בסיס יומיומי.זאת אומרת, שילדים שלא חשבנו שהם במצוקה, שיש להם בדרך כלל,הן יכולות חברתיות והן לימודיות. ייתכן שהוא שקוף לנו. ייתכן שהוא במצוקה ולא ידענו, לכן השאלות הישירות מאוד חשובות.

זאת אומרת לא להניח הנחות. איך נערכים במשרד החינוך ליום שאחרי הקורונה?

בהתמודדות עם המגיפה הזו, היה שלב אחרי גל שלישי שהיינו עסוקים ביום שאחרי, ואז גילינו שזה עדיין פה. לכן כרגע אנו עסוקים באיך מתמודדים עם סטרס ארוך טווח, מתח, חרדה גם אצל ילדים וגם מבוגרים. אצל ילדים, אפילו צעירים, הדיכאון נראה אחרת ממה שאנחנו מדמים, דווקא כהיפר אקטיביות, פחות הסתגרות . אנחנו מדינה של מבצעים ,נכנסים לתוך משבר, סופרים את הזמן, ושואלים מהר מאוד על היום שאחרי.  הסיטואציה היא משבר שפוקד את כולנו, גם המבוגרים שאמורים להגיש עזרה נמצאים במתח וסטרס משלם ולכן לקחת אויר ולהתייחס לזה כסטרס מתמשך זה העניין. דבר נוסף, החיסון הנפשי, צריך לשאול איך חיים עם זה ובכל זאת מחסנים את עצמינו, איך אנחנו מתנהלים בתוך המשפחה ונותנים לילדים אפשרות להתמודד התמודדות משותפת.

צפו בראיון המצולם עם הד"ר חווה פרידמן.