אנו נמצאים בתקופת מעבר – רוב קוראי שורות אלה פגשו ניצולי שואה, אך הדורות הבאים כבר לא ישמעו את העדויות מכלי ראשון. מה ישאר להם? סרטונים, תוכניות לימוד, ביקורים במוזיאונים ומסעות לפולין. זהו לא הדבר האמיתי. הזמן עושה את שלו וזו העת לחשיבה מחודשת על אופן זיכרון השואה.
הגיע הזמן לדון בשגיאה היסטורית שעלולה לעמעמם את האחריות שיש לנו: ההשכחה. איך משכיחים משהו? לא מדברים עליו.
חשוב קודם כל להבין כיצד אנו מדברים על דברים באופן כללי: באמצעות אלגוריות, השוואות, היקשים והסקת מסקנות.
ישנו הלך רוח שכיח לפיו אסור בשום פנים ואופן להשוות שום דבר לשואה.
עו"ד זיו מאור מציע לעיין מחדש באקסיומה הזו: אם אסור להשוות שום דבר לשואה ולנאצים – הדור הבא לא יכיר את הנאציזם כפי שהוא אלא בתור רעיון ערטילאי שאינו מוחשי לחיינו. אין פשע גדול יותר לשורדי השואה מאשר לעשות מיסטיפיקציה של השואה – כלומר, הפיכתה לאגדה מוחלטת ללא שום רלוונטיות לחיים האמיתיים. לכן, לדברי מאור, "חובה ואף מצווה להשוות".
צפו בקטע המלא
