תשעה באב, היום בו התרחש חורבן בית המקדש. ההיסטוריון הבכיר, אלון קליבנוב, מציג סקירה על האומה ששלחה אותנו לאלפיים שנות גלות ושרפה את הבית השני – רומא – ומסביר האם המרד במעצמה כל כך גדולה היה הכרחי ובעל אפשרות להצליח.
"אני מאוד נזהר מהכללות. כשאנחנו בוחנים את ההיסטוריה הרומית, רואים שהם היו בלתי מנוצחים כמו שכל קו בהיסטוריה ממז'ינו ועד ברלב לא ניתן לפיצוח ולהבקעה. היו תבוסות רבות של הרומאים במהלך השנים, אך לזכותם ייאמר שמעטים הצבאות בהיסטוריה שהשכילו בצורה כל כך מסודרת ומאורגנת להפיק לקחים מתבוסותיהם, לשוב ופעמים רבות להוציא ממלתעות התבוסה ניצחון טהור, בין אם צבאי ובין אם שילוב של צבאי ופוליטי".
הוא מדגיש שעל אף שרומא נחשבה למעצמת על, אולי הכי גדולה בהיסטוריה – היא חוותה תבוסות, אך הכח המשמעותי שלה הוא בהפקת לקחים: "ברגע שאתה מדבר על מאות השנים לפני הספירה אין לך את היכולת לראות את ההתנהלות שהייתה להם יום אחר יום. יש לנו היסטוריונים חשובים ומשמעותיים המהווים מקורות. הם הפיקו לקחים בצורה הכי מסודרת, מאורגנת ומקצועית שיכולה להיות וזה מדהים. אתה יכול לדבר על אופי ולהשוות אותם לאיטלקים של היום, זה לא אותו דבר, הקשר הוא חלקי, אני לא אומר את זה לגנאי. מבחינת מנטליות והתייחסות מדובר בדבר אחר לגמרי".
קליבנוב מביא דוגמה שממחישה באופן חד וברור את דבריו: "אחת הדוגמות הטובות מכולן היא כאשר רומא עדיין עיר מסתבכת עם קואליציה של ערים יווניות במאה השלישית לפני הספירה. כל מיני מאחזים של 'מגנה גריקיא', יוון הגדולה והיא מסתבכת איתם צבאית. הם מזמינים מלך ממערב יוון בשם פירוס והוא מגיע ומביס את הרומאים. הם עושים שיעורי בית, נתקלים בו שוב והוא מביס אותם פעם נוספת, אך הפעם התבוסה יקרה לו. הוא למעשה טבע את הביטוי 'עוד ניצחון כזה ואבדנו' ובפעם השלישית הובס לחלוטין ועזב. מעטים הצבאות בהיסטוריה שהתארגנו בצורה כל כך יסודית כמו הרומאים".
בהתייחסו למרד היהודים הוא אומר שהחזון האימפריאליסטי של רומא היה להפוך למעצמה מדיטרנית (ים תיכונית) ופחות לוקלית. כאשר מסתיים המאבק שלה מול חניבעל, רומא מתפשטת לאגן הים התיכון המזרחי ולמעשה הופכת להיות מעצמה מדיטרנית.
יוליוס קיסר במאה הראשונה לפני הספירה, במערכות שלו באזור גאליה – צרפת של היום, משנה תפישה ורומא הופכת להיות מעצמה אירופוצנטרית. בתפישה של רומא, מרד זה דבר שאסור לתת לו להתפתח ואם יש מקום מסוים שבו יש מרידה אתה חייב לגדוע אותו, כיוון שהדבר הזה עלול להתפשט. ואכן רומא מדכאת את המרד של היהודים.
קליבנוב מסביר שלא הייתה אופציה מבחינת הרומאים להבליג על המרד: "בתפישה הרומית זה לא עובד ככה, זה כמו שתגיד על פצע קטן שאתה לא מטפל בו והוא יהפוך למורסה – אין דבר כזה, מרד מדוכא מיד". וממשיך לדבר על הבעיות באימפריה הרומית. "מאוגוסטוס אנחנו בעצם מדברים על שושלת אם כי לא מדובר באבות ביולוגיים אלא אבות מאמצים. מי שעתיד לשלוט ועדיין לא יודע זאת הוא נירון שהיו לו כשלים כשליט. הוא היה אדם מאוד בעייתי וכחלק מכך מתחילות מרידות באימפריה הנובעות מכשליו כשליט וגם מכך שהוא לחץ על נציבים להביא כמה שיותר כסף לרומא בגלל ההשקעה שלו. מרד ענק פורץ בבריטניה והוא מטלטל את האימפריה".
לטענתו, אם מתעלמים מהפן היהודי ומחטאי בית שני, יש הסבר ברור לחורבן: "הסיכוי תמיד קיים, אך הסיכויים היו קלושים מאוד. אין ויכוח שירושלים חרבה בגלל המרידה אבל גורמים רבים בתוך הציבור היהודי התנגדו באופן מוחלט למרד בגלל זה ואמרו 'אל תתעסקו איתם'. אנשים אמרו למורדים שהם השתגעו שהם באים להלחם במעצמה הגדולה הזאת".
הוא אומר שלאפקט דיכוי המרד הייתה גם משמעות גלובלית: "המחשה חד משמעית שעם הרומאים לא מתעסקים, איך אומר זאת בצורה נפלאה ויגיליוס שמחמיא מאוד לפטרונו הפוליטי אוגוסטוס, הוא אומר שם משפט נפלא 'רומאי זכור כי חסד תטה לנכנע, חרב נקם למורד בך' – למען יראו וייראו. זאת גם העובדה שהם הכינו את שער הניצחון ברומא. יש ארכיאולוג גרמני שמצא כתובת שהוכיחה שהקולוסאום נבנה מכספי ביזת ירושלים".
לסיכום, קליבנוב משתף בתובנותיו ומה הוא חושב שאנו כעם צריכים ללמוד מכך היום: "אין עם נסוג מחפירות חייו. ברגע שזה היה, לבוא לאחר מעשה ולהגיד שהיה צריך לעשות כך או אחרת זו חכמה בדיעבד״.
מהן המסקנות שעלינו להסיק?
