על רקע הקריאות הציבוריות וההתבטאויות סביב דמותה הציבורית, מתייחסת איריס חיים לאפשרות כי בעתיד תישקל מועמדותה לנשיאות המדינה. לדבריה, מספר אנשים פנו אליה והביעו את דעתם כי סגנונה המתון ויכולתה לחבר בין אנשים היו יכולים למנוע חלק מהעימותים הפנימיים בישראל.

חיים מבהירה כי אינה רואה בתפקיד יעד אישי או שאיפה טבעית, ואף מדגישה את הקשיים והלחצים הכרוכים בתפקידים ציבוריים בכירים. עם זאת, היא מדגישה תחושת שליחות עמוקה המניעה אותה לפעול למען חיבור ואחדות בחברה הישראלית.

לדבריה, תפקיד הנשיא עשוי לאפשר קידום של שיח מאחד וגישור בין מחלוקות, והיא רואה בכך ערך משמעותי. יחד עם זאת, היא מציינת כי אינה בטוחה ביכולתה למלא את התפקיד, אך אינה פוסלת את האפשרות אם תעלה על הפרק.

חיים מבדילה בין תפקיד נשיאותי לבין עיסוק בפוליטיקה, שלדבריה אינו מתאים לה, ומדגישה כי הנשיאות מאפשרת עשייה ממקום ממלכתי ולא מפלגתי.

לסיכום, היא מציינת כי עצם העלאת האפשרות מחמיאה לה ומלווה בתחושת אחריות גדולה, וכי אם תידרש לכך בעתיד, תהיה מוכנה לשקול את התפקיד מתוך מחויבות למדינה ולחברה הישראלית.