אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, גדלה בבית חילוני בעל עמדת שמאל מובהקת – "20 שנים לפני הסכמי אוסלו היו אצלנו בסלון מפגשים עם פלסטינים".
עם חזרתה בתשובה, שינתה סטרוק גם את עמדתה הפוליטית. היא סבורה שיש לה יתרון עצום בהכרת שני צדי המתרס, ואומרת שלמדה עם השנים להפריד בין האנשים הקרובים אליה והאהבה אליהם לבין דעותיהם.
בהתייחסות לצעדיה של ממשלת הימין היא מבהירה שהתמונה מורכבת: "העובדה שהממשלה לאומית מאפשרת לנו לקדם דברים שלא היו מתאפשרים אחרת", אך עם זאת, "יש אנשים בעם שקשה להם עם פועלנו בעיקר משום שהם נתונים למכונת תעמולה מקצועית ורבת עוצמה שמשחקת להם במוח כדי שיפחדו מהדתיים". היא מוסיפה: "אני מודה שלקח לנו זמן לעמוד על ההשפעה שלה".
סטרוק מדגישה כי למרות הסטריית ההמון חסרת ההיגיון – היא לא מתכוונת להיות אטומה לרגשות הבוערים שלו: "אני כואבת את כאבם".
בשבועות האחרונים שקדה השרה סטרוק על חוק שמיטיב עם כלל ההתיישבות בארץ,
אך בעיקר עם חברי ישובים שרחוקים מהשקפת עולם ימנית ודתית.
"יכול להיות שהם חושבים עלי דברים איומים", היא אומרת, "אבל לי זה לא משנה
– הבטחתי לתנועה הקיבוצית לפעול למענה וכך עשיתי – תפקידי כשרה הוא לדאוג לכל אזרחי ישראל".
מהי האחריות של הממשלה על תחושות הציבור?
"צריך להקפיד על שמירת הלשון. אני בעצמי נכשלתי בכך והתייסרתי מאוד על המעידה שהייתה לי. גם התנצלתי מעומק הלב". עם זאת, מבקשת השרה סטרוק לקחת בפרופורציות מעידות של אנשים ולא להשחיר את דמותם, "אחרת אנחנו משחקים לידיים של מי שמנסה לשחק ברגשות שלנו ולחרחר מלחמת אחים".
בהקשר זה היא מתייחסת למאבק התודעתי נגד הימין ונגדה
: "הם לקחו את אורית סטרוק והחליטו להפוך אותה לדמות דמונית: מה שאני לא אגיד –
ילעגו לדבריי, מה שלא אלבש – יעשו מזה צחוק,
וכמה שלא אתנצל על אמירה אחת שמעדתי בה – לא ישכחו לי אותה".
לסיום, מגיבה סטרוק לדיבורים על פיצול החברה הישראלית
: "רוב העם נורמלי ומכיר את השונה ממנו. יש עם מה לעבוד כדי שהמזימה הזו – של בעלי נכסים אדירים שמתאמצים להחריב את המדינה – לא תצלח".
עוד היא מוסיפה: "לנו, כממשלה אחראית אסור להכנע בפני תופעות כאלה,
ומצד שני עלינו לאהוב ולכבד. אני מאמינה שהאהבה תגבר על השנאה".