אלוף במיל׳ יצחק בריק מציג את רפיח כדוגמה לדבריו לגבי הבעיות איתן נאלץ להתמודד צה״ל.
הוא מתאר את רפיח כיום כמחנה של שני מיליון פליטים השוכנים באוהלים ובקרבם "אלפים, אם לא עשרות אלפים אנשי חמאס", שנראים בדיוק כמו כל תושב עזתי אחר. האלוף בריק מציין שהחמאס שולט ביד רמה בדלק שנכנס כסיוע הומניטרי, במזון ואף במנהרות הנמצאות מתחת לרפיח, העוברות דרך ציר פילדלפי וחאן-יונס, ומחברות גם את עזה.
האלוף בריק מדגיש שישראל עדיין רחוקה מאוד מחיסול המנהרות, והעבודה עדיין בראשיתה.
אם ישראל לא מצליחה להכות בחמאס ברפיח, "לא עמדנו במשימה!", קובע האלוף וקובל על כך שצה"ל אינו מתייחס לנושא.
הוא מזכיר שישראל בחאן-יונס מאבדת כל יום בממוצע ארבעה לוחמים ורבים גם נפצעים, כשבעזה עדיין ממשיך צה"ל בלחימה.
בצה"ל, הוא מסייג, טוענים שאין תיאום בחמאס בין האיזורים השונים, כי אין לחמאס פיקוד, וכל איזור ברצועת עזה פועל על דעת עצמו וצה"ל מגיב ונלחם. ועדיין, אומר האלוף בריק, אין התייחסות בצבא לרפיח ו"ללא טיפול ברפיח, אין ניצחון במלחמה". גם על המנהרות שמעבירות לחמאס אמצעי לחימה, תחמושת ואמצעי ייצור, צה"ל אינו מדבר.
שואל האלוף בריק: "למה?", האם זאת משום שצה"ל חושב שאין לישראל סיכוי? האם זאת מהחשש בצה"ל שעשרות אלפים מהפליטים ברפיח ייהרגו? ואיך יבנו קיר שיחסום את המנהרות מסיני לעזה?
מסכם האלוף בריק ואומר שישראל נמצאת בצומת שבו ישראל מנצחת טקטית בקרב, אך הולכת להפסיד אסטרטגית במלחמה, ושואל: "מדוע לא לשנות את דפוס הפעולה", לשנות את דרך הלחימה ולשמור על חיי חיילינו? – שאם לא כן, יעברו חודשים וישראל תדשדש במקום, מפני ש"ראש הצפע עדיין חי", כדבריו, וישראל לא תשיג את מטרתה.
לסיום, מסביר האלוף בריק כיצד גורמים בממשלה מוליכים למבוי סתום ומציע את תוכניתו ליציאה ממנו.
