האב השכול חגי לובר אומר שהיה סבור ששנת האבל הראשונה תהיה לו הקשה ביותר, וכשהיא הסתיימה הוא נוכח לדעת שככל שעובר הזמן קשה לו יותר. יש דברים שנהג ואהב לעשות והיום הפסיק או נמנע מלעשות, כדי להתמודד עם הכאב. לכאב יש כוח מניע שהוא מנסה לרתום כדי לראות את הרוח הטובה בעם. לראות את האנשים המופלאים שממשיכים לעשות ולתרום למען הארץ. הוא שמח להיות בדור הזה עם הרצון והמוטיבציה לעשות טוב ולאהוב את התורה ואת ארץ ישראל.




















