לבנון כמרקחה! וזה יש לומר לא משהו יוצא דופן בהינתן שמאז לידתה של המדינה בנוב’ 1943 היא נתונה לטלטלות פוליטיות אלימות.

קשה להעריך כרגע האם זאת מצויה בפועל על סיפה של מלחמת אזרחים שלישית בתולדותיה? אבל עם זאת תנועת החזבאללה אינה יושבת בשקט בהינתן המציאות הפוליטית המשתנה בלבנון, וזאת מעבירה כבר עכשיו מסרים ניציים ברורים, שעניינם הוא סגירת חשבונות עדתיים ביום שאחריי המלחמה עם “בוגדים” בדרכו של אללה, כמי שפועלים נגדה מקרב עדות שונות במדינה בעת הזאת.

התנקשויות על רקע פוליטי ועדתי אינן זרות בלבנון ועל כך יעידו שורה ארוכה של התנקשויות בדמויות פוליטיות בכירות, וביניהם; כמאל ג’ונבלאט (كمال جنبلاط) מנהיג הדרוזים המרקסיסט בהר הלבנון באביב 1977, בשיר ג’ומאייל (بشير الجميّل) נשיא לבנון הנוצרי מארוני אשר נרצח במטה הפלנגות בשכ’ אשרפייה במזרח ביירות בקיץ 1982 זמן קצר לאחר בחירתו לנשיאות, הבא בתור לעלות בסערה השמיימה בסתיו 1989 זמן קצר אחריי בחירתו לנשיא היה רנה מעווד המארוני (رينيه معوض). המסכן שבר אפילו את שיאו השלילי של ג’ומייל כאשר כיהן בתפקיד כ-17 יום בלבד, ומצא את מותו ביום עצמאותה ה-56 של לבנון. האחרון ליפול קורבן היה רה”מ הסוני רפיק אל-חרירי (رفيق الحريري). לרצח הנבזי שלו בחורף 2005 ע”י אדריכלי הטרור השיעים נאמני האתוס ההיסטורי של קרב כרבלאא’; עימאד פאיז מורנייה (عماد فايز مغنية) ובן דודו מוסטפא בדר א-דין (مصطفى بدر الدين), הייתה דה-פקטו השפעה הרת גורל על חיי לבנון אם נרצה עד היום למעשה אשר באה לידי ביטוי בהשתלטותה הברוטאלית של תנועת החזבאללה על ארץ הארזים. חרירי במידה רבה שילם בחייו על רקע שתדלנותו הפוליטית לפעול ללא ליאות כנגד המשיחיים השיעים ובני בריתם האידיאולוגיים בסוריה ובאיראן.

זאת כמובן רשימה חלקית מאד אך קצרה היריעה פה בכדי לעשות רפרנס לעוד מקריי רצח לא מעטים של בכירים בציבוריות הלבנונית ולצידם גם של אינטלקטואלים בעלי השפעה בשיח הציבורי בלבנון. המחנה המשותף לסך מקריי הרצח ההיסטוריים, שצויינו פה קשורה במידה רבה בגורמים פרו סורים שונים בלבנון אשר היו נאמנים בשעתו לממסד הפוליטי של משפחת אל-אסד בדמשק אשר השפעתו המדינית בלבנון מאז אמצע שנות השבעים הייתה משמעותית.

קרדיט וידאו: מרד הח’ליפים.

השאלה מה הלאה? לעניות דעתי ככל שיילך ויתפתח התהליך המדיני הישיר בין ישראל ללבנון, ובמקביל יביא להמשך דחיקתה הפוליטית של תנועת החזבאללה בקרן זווית, ויפגע במעמדה ההגמוני זאת תעשה ככל העולה בידה בכדי לסכל את הנורמליזציה הנרקמת בין המדינות כאשר מבחינתם של השיעים התרי עשריים נאמניה של המהפכה האסלאמית כל האמצעים כשרים משימוש בטרור מתאבדים בלב מרכזי אוכלוסייה גדולים ועד התנקשויות בבכירי הממסד המדיני בביירות אשר פועלים וחותרים בעת הזאת להחלשתה של חזבאללה.

אז מי בפועל נמצא על הכוונת של תנועת החזבאללה בעת הזאת? בראש ובראשונה רה”מ המוסלמי סוני, ד”ר נוואף סלאם (نواف سلام) כמו כן גם הנשיא הנוצרי מארוני, ג’וזף עאון (جوزاف عون) וגם השגרירה הדרוזית המוכשרת של לבנון בוושינגטון D.C, נדא חמאדה (نَدى حَمادة) אשר פגשה במהלך השבוע שעבר את שגריר ישראל בארה”ב, יחיאל לייטנר. זאת אגב במידה לא מבוטלת נציגה של דור צעיר בקרב הקהילה הדרוזית בלבנון אשר שונה בתכלית מדור הדינוזאורים הפוליטיים אשר מנותקים מהצרכים הפרקטיקולריים הפוליטיים והדתיים של העדה בהר הלבנון, וליד ג’ונבלאט (وليد جنبلاط) וטלאל ארסלאן (طلال ارسلان) אשר נעים בין תמיכה פוליטית מוצהרת בתנועת החזבאללה לעמידה מנגד לנוכח פעילותה ההרסנית של חזבאללה במדינה, שלה נלווים מעת לעת גינויים נעדרי כול משמעות.

הפגישה הישירה והבלתי מתווכת בין נציגי המדינות נרשמה על פניו, כרגע מרגש בהחלט, שיש לו תקדים היסטורי אשר במסגרתו נחתם הסכם שלום בין המדינות במאי 1983, שמת זמן קצר לאחר חתימתו, נולד ומת אם נרצה כמעט באותה נשימה. נקווה שזה הנוכחי אם וכאשר יקרום עור וגידים, לא יקרוס אל תהום הנשייה של ההיסטוריה האזורית כמו קודמו בראשית שנות השמונים המוקדמות אשר שרד מס’ חודשים ספורים כלל ועיקר בגלל מעורבותה המדינית החונקת והאלימה של סוריה בלבנון.

וכן צריך לומר ביושר, הדרך לשלום עם לבנון עדיין ארוכה מאד בהינתן שזאת מאז נסיגת צה”ל מרצועת הביטחון במאי 2000, מוחזקת כבת ערובה ע”י תנועת ג’אהד משיחית ונתונה גם להשפעתה השלילית והדרמטית של הרפובליקה האסלאמית של איראן והממסד הביטחוני שלה בדמות כוח קודס של משמרות המהפכה.

לעניות דעתי התהליך המדיני הנוכחי מקדים את המאוחר בהינתן, שתנועת החזבאללה עדיין מהווה בפועל גורם הגמוני בתוך לבנון מבחינה צבאית, ולמדינת-ישראל יש עדיין הרבה מאד עבודה מבחינה צבאית במעוזי חזבאללה אותם נדרש לחתוך בבשר החי ללא הרדמה גם בג’בל עאמל, גם בבקעא וגם ברובע השיעי בבירה ביירות לכן עדיין לא בשלה העת להסדר מדיני רחב, אחד כזה שיהיה בסימן יציבות ארוכת טווח.

4.עיסוק בפוליטיקה בלבנון הוא ליטרלי מסוכן, וככזה הוא הופך בין היתר את לבנון ל- Failed state עם מסורת פוליטית אלימה הלכה למעשה. אללה יחפט’כ לבנאן (الله يِحْفَظَك لُبْنَان).

אלעד בן אחדות כהן,
מרצה ופרשן לעניינים ערביים.