הביטוי "כאשר ציוה ה'" מופיע בפרשתנו 10 פעמים:
- וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
- וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו… כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
- וַיָּשֶׂם אֹתָם עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
- וַיִּרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן… כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
- פַּעֲמֹן וְרִמֹּן פַּעֲמֹן וְרִמֹּן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל… כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
- וְאֶת הָאַבְנֵט… כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
- וַיִּתְּנוּ עָלָיו פְּתִיל תְּכֵלֶת… כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
- וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ:
- כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה:
- וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה:
ויש לשאול על כך מספר שאלות:
- מדוע ביטוי זה חוזר כל כך הרבה פעמים, הרי ברור שבני ישראל עשו כאשר ציווה ה'. מה החידוש בכך? ומדוע צריך להדגיש אותו?
- וכן יש לשאול, מדוע נכתבו פרשות ויקהל פקודי, היה מספיק לכתוב את פרשות תרומה תצווה, ואחר כך לכתוב שבני ישראל עשו כאשר ציווה אותם ה'?
- ועוד יש לשאול מדוע פרשת כי תשא מופיעה בין פרשת תרומה ותצווה (העוסקות בציווי על בניית המשכן) לפרשות ויקהל פקודי (העוסקות בבניית המשכן בפועל)?
נראה להסביר, ששורשו של חטא העגל (שהובא בפרשת כי תשא) היה שבני ישראל עשו להם אלוהים שילכו לפניהם, אבל לא כאשר ציווה אותם ה'. הם רצו לעבוד את ה' בדרך שלהם. על אף שכוונתם הייתה לטובה, שהרי הם אמרו על העגל: "אלה אלוהך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים". ה' לא רצה בכך, וזה עבודה זרה, דהיינו עבודה שהיא זרה ממה שה' רצה שנעבוד.
עבודת ה' צריכה להיות מדוקדקת כפי שה' רוצה בדיוק, לא פחות ולא יותר. נראה שזו הסיבה שפרשות ויקהל פקודי נכתבו, אף שהן חזרה על מה שכתוב בפרשות תרומה תצווה. כדי לתאר לנו שבני ישראל הקימו את המשכן באופן מדויק ומדוקדק, כפי שה' ציווה, שזה התיקון לחטא העגל. וממילא מובן מדוע בפרשות ויקהל ופקודי כתוב למעלה מ-10 פעמים בתיאור בניית המשכן והכלים: "כאשר ציוה ה'".
https://tovnews.co.il/%d7%94%d7%97%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%a8%d7%95%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%aa/
הרמב"ם במורה נבוכים כותב שעבודת המשכן והמקדש מקבילות לפולחן עבודה זרה. אז מה ההבדל הכל-כך גדול? במשכן הכל על פי ציווי ה' וממילא זה דבר רצוי וטוב, אך כשזה לא על פי רצון ה' זו העבירה החמורה ביותר בתורה, עבודה זרה.
לאורך התנ"ך רואים מספר דוגמאות של חטאים הנראים לנו קלים ביותר אך עונשם היה חמור מאוד, מהסיבה שהחוטא עשה שלא כרצון ה':
- נדב ואביהו, הקריבו אש זרה (ויקרא פרק י, א): "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם", ועל כך הם נענשו בעונש מוות, אף שהמדרש כותב שהיו צדיקים גדולים.
- שאול המלך, נענש על כך שלא הרג את אגג מלך עמלק. וכדברי שמואל לשאול בשעה שמוכיח אותו אומר לו: אף אם כוונתך רצויה (שמואל א פרק טו, כב): "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'?! הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים":
- חוה אמנו הוסיפה על האיסור שציווה ה' אותה ואמרה לנחש, שה' ציווה אותם לגבי פרי עץ הדעת: "לא תיגע בו".
ישנו משל להבנת העניין: היה מלך א' שהתערב עם מלך ב', שהסגן שלו כל כך נאמן לו שאם הוא יורה לו שלא להוריד את הגלימה הוא לא יוריד את הגלימה גם למשך שנה שלימה. מלך ב' לא האמין לסיפור, והוחלט ביניהם על התערבות על סכום כסף עצום. ואכן נשלח הסגן לביקור אצל מלך ב' בציווי מלך א' שלא יוריד את גלימתו כלל. במשך הביקור הארוך טען מלך ב' כלפי הסגן שיש לו עקמת בגב, ולכן הוא לא מוריד את הגלימה. הם התערבו על 10,000 זוזים על העניין. הסגן כדי להוכיח את חפותו הוריד לשתי דקות את גלימתו כדי להוכיח שהוא צודק, וחשב בדעתו שכל הכסף יגיע עבור מלך א'. וכאשר הוריד את הגלימה, לקח את ה-10,000 ₪, והיה שמח. חשב לעצמו שבוודאי המלך ישמח על כך שהוא הוריד את הגלימה, ויביא לו את הכסף. אך כשהגיע למלך, וסיפר לו את הסיפור, המלך התאכזב, וסיפר לסגן, שהוא התערב על מיליון זוזים, אם המלך ב', יצליח להוריד לו את הגלימה או שלא יצליח להוריד לו את הגלימה. ועכשיו הוא הפסיד הכל.
והנמשל ברור, ה' מבקש מאתנו לעשות רצונו בשלמות: "אל תהי צדיק הרבה".
שנזכה כל ימינו לעשות את רצון ה' בשלמות, ולא לנטות ימין ושמאל מרצון ה'. וע"י כך נזכה לברכה שזכו עם ישראל בהשראת השכינה כפי שהיה במשכן.
