יעקב אבינו מתכונן לקראת המפגש מול אחיו שרצה להורגו והוא כבר לא לבד. יעקב מגיע למפגש איתו עם משפחה שלימה, רכוש רב ועבדים. יעקב נערך ב-3 דרכים. 1. מתנה.2. מלחמה.3. תפילה.
למרות כל ההכנות האלה,יעקב אבינו מבין שהוא נמצא במלכוד ועל כן הוא פונה להקב"ה: הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָֽנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים.
יש פה שני צדדים. "מיד אחי, מיד עשיו".
מצד אחד, יעקב לא מעוניין בפיוס מלא עם עשיו, כי הוא מפחד על משפחתו שיושפעו לרעה מקירבה אליו. לכן הוא מבקש מהקב"ה: הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י. מהצד של האחווה.
מצד שני, יעקב לא מעוניין בשפיכות דמים. עשיו ידוע היה כאחד שמחפש עימות ומדרשים רבים מתארים את אופיו הרצחני ואת מעשיו. לכן הוא מבקש הצלה מהקב"ה מהצד של עשיו הרצחני: הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א…מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו.
כיצד נענה יעקב בתפילתו לצאת מהדילמה הזאת? מצד אחד, עשיו לא נלחם בו, אלא אדרבה התנשקו והתחבקו. מצד שני, כאשר עשיו רצה את הקירבה ליעקב, יעקב הצליח למנוע את זה: וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵעַ֙ כִּֽי־הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ י֣וֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל־הַצֹּֽאן: [יד] יַעֲבָר־נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַאֲנִ֞י אֶֽתְנָהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר־לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר־אָבֹ֥א אֶל־אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה:
יעקב מוצא סיבה של התנהלות איטית עם משפחתו, שיכולה לעכב את עשיו. התירוץ מתקבל והם נפרדים.
כותב דוד המלך בתהילים: ״השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, לא יתן לעולם מוט לצדיק, ואני אבטח בך״ (תהילים נה', כג').
מסבירה הגמרא במסכת ראש השנה את פירוש המילה ״יהבך״ – משאך.
דהיינו, השלך על הקב״ה את משאך, כלומר כל המשאות שיש עליך כל ימי חייך, אל תרים אותם לבדך, זרוק אותם על הבורא יתברך.
לכאורה יש לשאול מדוע לא נאמר ״הנח על ה' משאך״ אלא ״השלך״ דווקא?
ההסבר הוא, כשאדם זורק לחברו חפץ, הוא לא ממש בטוח שחברו יתפוס, לכן הוא מניח בלבד. זאת כדי שהחפץ יישאר בידו עד להנחתו המושלמת. אבל כדי לזרוק לחברו את משאו הוא חייב להיות בטוח שחברו יודע לתפוס שאם לא, זה ייפול בדרך.
לכן אמר לנו דוד המלך: ״השלך על ה' יהבך״, זרוק את משא חייך על הבורא יתברך, אל תפחד שאולי זה יפול, אלא תבטח בו שהוא יתפוס את משאך והוא יכלכלך.
