בחג השבועות ישנם מנהגים רבים: קישוט הבית בפרחים וירק, אכילת מאכלי גבינה, קריאת מגילת רות וקריאת ספר תהילים, שכתב דוד המלך שנולד ונפטר ביום זה. מנהג נוסף הוא להישאר ערים כל הלילה. מנהג זה נקרא "תיקון ליל שבועות"."תיקון ליל שבועות" בא לתקן מאורע שמסופר עליו במדרש: בלילה לפני שקיבלו את התורה בהר סיני נרדמו בני ישראל והיה צריך להעירם ולזרזם להגיע למרגלות ההר. הקב"ה אומר להם: מדוע באתי ואין איש? קראתי ואין עונה?מה בא ללמד אותנו המדרש הזה ואיך יתכן שהם הלכו לישון בלילה כזה משמעותי?אחד הפירושים למדרש מסביר שמכיוון שקיומנו בעולם הוא נשמה בתוך גוף והגוף טפל לנשמה, והיא מחייה ומפעילה אותו, הנשמה כלואה בגוף והוא מונע מהנשמה לבטא את עצמה באופן מלא.השינה שייכת אך ורק לגוף. הגוף הוא זה שמתעייף .במשך השינה חלק מנשמתו של האדם עוזב את גופו ויש אובדן הכרה מסוים.כאשר הנשמה בחלקה משוחררת מהגוף היא יכולה במובן מסוים להשיג דברים שלא ניתן להגיע אליהם בזמן ערות (ידוע שצדיקים מקבלים מסרים בזמן שינה).כאשר בני ישראל הלכו לישון זו היתה כוונתם. הם קיוו להגיע למדרגה של קדושה יותר גבוהה וזוהיתה טעותם. אותה תפיסה מוטעית שרוחניות דורשת התרחקות מהמציאות הגשמית, היומ-יומית הרועשת.העבודה האמיתית היא הורדת הקודש אל החול- כאן בתוך העולם הזה, להתקדש לעלות ולצמוח.רוחניות אמיתית איננה ההתנתקות מן המציאות אלא היכולת להביא אותה לידי ביטוי בחיי היום יום.את ההבנה הזו אנו מנסים להפנים בלילה זה.הבנה רוחנית איננה תלושה ופסיבית מלמדת אותנו ימימה אלא קשר עם המציאות ואפשר לקבל אותה ולהסתדר איתה כמו שהיא. ככל שצומחת מקבלת את עצמי, את האחר ואת העולם. מסופר על אדמו"ר ידוע שהיה לומד עם אחד מבחירי תלמידיו. פעם אחת באמצע הלימוד נאלץ הרב ללכת וביקש מתלמידו שישמור על תינוקו שישן באותה עת. התלמיד הסכים בשמחה. כעבור זמן מה חזר הרב וכבר מרחוק שמע בכי של תינוק. כשנכנס לביתו ראה את התינוק בוכה ואת התלמיד שקוע בלימודו. פנה הרב אל תלמידו ואמר לו: "מה אתה עושה?"נבהל התלמיד וענה: "למדתי, הייתי שקוע בלימוד ולא שמתי לב."שאל הרב: "מה למדת?" ענה התלמיד: "למדתי תורה". אמר הרב: "איזו תורה למדת אם תינוק בוכה אתה לא שומע?"
