תפקידה של וועדת שמגר שנתמנתה ב-2008 היה לקבוע עקרונות לניהול משא ומתן להחזרת שבויים וחטופים כדלהלן: כמה שפחות לחץ תקשורתי, ניתוק הקשר בין משפחות החטופים לבין קובעי המדיניות וקביעת מספר מצומצם של אסירים שישוחררו בתמורה לכל חטוף.
פרופ' משה כהן אליה, מומחה למשפט חוקתי, מסביר כי הועדה ניסתה לקשור את ידי הפוליטיקאים כדי שרגשות שיעלו בזמן משבר לא יטו את שיקול דעתם משמירה על השלכות ארוכות טווח, קרי מניעת חטיפות נוספות.
אף על פי כן, בעסקת שליט שבאה אחרי ועדת שמגר "איבדנו כל כיוון" הודות לקמפיין תקשורתי מתוזמר. כעת יש גם לקחת בחשבון את העובדה שהוועדה לא חזתה את אסון ה-7 באוקטובר ואת מספר החטופים חסר התקדים, ולכן סוגיית שחרורם מחייבת חשיבה מסוג אחר שאינה תלויה רק בדו"ח הישן.
פרופ' כהן אליה זיהה כבר בימים הראשונים למלחמה את החלוקה הפוליטית בישראל: השמאל איבד את דרכו ונתלה במאבק לשחרור החטופים כעוגן מוסרי מול הימין שחושב בצורה יותר רציונלית תוך הסתכלות על הטווח הרחוק.
"השאלה הגדולה היא מהו עתיד השמאל ביום שאחרי", אומר פרופ' כהן, "אני מקווה שאחרי שהם ראו את הטירוף בקרב הפרוגרסיביים שונאי ישראל – הם יבינו שאנשים בימין אינם אויבים אלא אנשים לגיטימיים וברי-שיח".
צפו בראיון המלא
