אלה הם ימים לא ממש טובים לישראל ולמלחמה בעזה ושות'.
האירועים והתהליכים שמשמעותם סוג של אוקראיניזציה של המלחמה משחקים לרעת ישראל ולטובתו של חמאס.
הסטטיות של המלחמה, התקיעות של עסקת החטופים, ההמתנה לרמדאן (ולמעשה לסיומו), סימני השאלה לגבי רפיח, האפקטים של המלחמה על המציאות האזרחית בעזה – כולם מכרסמים ביכולת להנביט מתוך האירוע הישג אסטרטגי משמעותי.
בנסיבות הללו ההמתנה והתקיעות פועלות כ'חוק התמורה השולית הפוחתת' ולסינואר לא נותר אלא להמתין בעצמו ולקטוף את פירות המצב שמבשילים אחד לאחד.
כמו אבו מאזן והרשות הפלסטינית שהולכים וצומחים במישור האסטרטגי בצל המלחמה מבלי לעשות מאום, כך חמאס ב'קטנה' צומח מתוך ה'היעדר' ומשפר את קלפיו שלו בצל המציאות הנוכחית.
לזה מצטרפת המערכת הפוליטית הישראלית שמתפקדת על בסיס אלגוריתם המהדהד את טרום ה-7 אוקטובר ומבטאת אף היא סוג של תקיעות וחוסר בשלות. הדברים אמורים הן לגבי גורמי האופוזיציה שמצווחים בחירות עכשיו והן לגבי גורמי הקואליציה שחלקם פועל כמו לוויינים מנותקים בחלל הפנוי.
התארכות המלחמה היא אתגר עצום לישראל וכרגע במתח שבין האפקט שהדבר הזה מייצר בעזה, כולל במונחי 'הנכבה' השקטה שחווים תושבי הרצועה, לבין ההשפעה של העניין על היכולת של ישראל לממש את יעדיה במלחמה – כלל לא ברורה התמונה הכוללת והמאזן הכולל.
אין ספק שהאירוע בכללותו (המלחמה) הפך לאירוע פוסט מודרניסטי, אגב כמו הפוליטיקה הישראלית. אירוע מורכב מאוד, חסר חוליות, מתמשך, חסר נקודות אחיזה.
יש מתח מאוד גדול בין התכלית המאוד מודרניסטית ומוחלטת של האירוע (השמדת חמאס + החזרת החטופים) לבין התהליך וההתרחשויות שמאופיינים בההיפך הגמור ומקשים על היכולת להכריע באופן הכי מודרניסטי את המלחמה שהופכת למלחמת פירים סיזיפית מתמשכת שאינה מייצרת תוצאה מערכתית כוללת.
העניין הזה מטריד שבעתיים נוכח סימני חוסר הודאות לגבי החזית הצפונית כי חשוב להבין שישראל עלולה לקבל את תמונת הראי של רצועת עזה גם בלבנון, ואולי זה בדיוק מה שחפץ בו נסראללה שהוא שחקן הרבה יותר חזק וקטלני מסינוואר הדרומי. פוסט מודרניזם בצפון ובדרום כאחד, זו התכלית האופרטיבית של היריב, אבל חמור מכך – גם האסטרטגית, ומבחינתנו אלה אינן חדשות טובות.
בעת הנוכחית, אולי ראוי לחזור לשולחן השרטוטים כדי לחשוב כיצד הופכים את האירוע והאירועים האופרטיביים-טקטיים לרעיון אסטרטגי שמחזיר לישראל את השליטה בו.
ד״ר דורון מצא הוא מזרחן. חוקר ומרצה בתחום הסכסוך וערביי ישראל. לשעבר בכיר במערכת הבטחון
היועמשית מגינה באמצעות תעודת חיסיון ואיסור פרסום על קינבלית של אלשיך. שרצחה את הזוג כדורי. והשב"כ משקר שוואסים אסעיד רצח ומכריח את החוקרים לשקר. והיועשמית הכריחה את מח"ש לא לא לבצע חקירה. בינתיים הרוצחת חופשיה לרצוח והמשטרה לא עושה לה כלום כי לעובד שב"כ אין אחריות פלילית על מעשיו.