עו”ד מיכאל דבורין טוען כי הטעות המרכזית של הממשלה הייתה הניסיון לבצע רפורמה “גרנדיוזית” וישירה מול בית המשפט העליון (אותו הוא מכנה “הבסטיליה”), במקום להתמקד בצעדים קטנים אך משמעותיים יותר.

לדבריו, המציאות “התנפצה לנו על הפנים” כשהתברר שישראל עדיין רחוקה מלהיות דמוקרטיה מתוקנת שבה הרוב יכול לבטא את ערכיו. הוא מצביע על כך שהמנגנונים הקיימים מאפשרים לצד השני להתבצר ולסכל כמעט כל יוזמה או מינוי של המחנה הלאומי. דבורין מביא כדוגמה את התנהלות היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, שלטענתו ממשיכה לייצג את הממשלה בבג”ץ למרות התנגדותה למדיניותה.

לסיכום, דבורין סבור כי הדרך הנכונה לשינוי היא באמצעות פעולות שנראות “אזוטריות” אך הן בעלות השפעה מצטברת, כמו ביטול חובת החברות בלשכת עורכי הדין, סגירת גלי צה”ל או החזרת השליטה על תקציבי המועצה להשכלה גבוהה. לגישתו, שינוי אמיתי דורש עבודה תשתיתית עמוקה ולא רק הסתערות חזיתית על המוסדות הגדולים.