“וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ, וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.” לפי ההיגיון היה צריך להיות כתוב “וירעו לנו”, כלומר: המצרים עשו רע לנו- לעם ישראל. אבל התורה כותבת “וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ”, מה פשר כוונת התורה?
פירשו חכמי המדרש ב’ספרי’, “המצריים עשו אותנו רעים בדמיונם, התייחסו אלינו כאילו היינו אנשים רעים. כמו שנאמר (שמות א י): “הבה נתחכמה לו פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ”.
זווית נוספת שבה נתמקד היא, שהמצרים עשו אותנו רעים בפועל. כתוב בספר “מנחה בלולה”- “המצריים ביחסם הקשה לישראל בשעבוד, הפכו את בני ישראל לרעים. זה שכתוב “וירעו אותנו”- עשו אותנו רעים”. זאת אומרת, הם הכריחו חלק מהעם להיות שוטרים ולהכות את האחרים. אדם יכול להזיק לנפשו של אדם אחר על ידי החטאתו. המצריים הפכו את ישראל לרעים בכך שפגעו גם בעתידם הרוחני, בנפש היהודית.
הם עינו אותם וגרמו להם להיות רעים זה כלפי זה. בעומק יותר, יש כאן משהו הרבה יותר גרוע. “וירעו אותנו”, שהמצריים עשו אותנו רעים! במה? “ויענונו”! ע”י העינויים הרבים הם עשו אותנו קהי חושים, לסבל ולהרג. ניסי יציאת מצרים שבאו אח”כ, ריככו במידה רבה את לב האבן, שנותר מאותה תקופה של עבודת הפרך במצרים.
לפי זה אפשר להסביר מדרש אחר שמתאר שבני ישראל הגיעו למ”ט שערי טומאה במצרים.
אם היו נשארים עוד קצת במצרים, היו יכולים להגיע חלילה לשער החמישים ומכאן לא הייתה תקומה לעם ישראל.
הסיבה שהגיעו לאותם שעריצטומאה,כי המצרים הפכו את עם ישראל להיות רעים ולהגיע לדרגות טומאה ולקהות חושים כמעט כמו שלהם.
זאת הסכנה בכל דור ודור, לא להגיע למצב של קהות חושים או אפילו אדישות. בשורש שלנו – של עם ישראל, אנחנו טובים ועל זה צריך לשמור.
ממדינת ישראל אפשר לראות שעם ישראל הוא רע תאב בצע כוחני ודורסני ואלים כלפיי נשים בלי שאף אחד יכריח אותו אז די עם כל החארטות יותר גרועים מכל הגויים בדיוק כמו העמים המושחתים והחוטאים כביכול שישבו בארץ לפנינו רק בסוף נגלה שהם היו בסדר ואנחנו הרעים והחוטאים